ויקיפדיה

נטל ההוכחה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אם תשאלו אותי, למחוק
Yonidebot (שיחה | תרומות)
271,876 עריכות
מ בוט החלפות: דוגמה; על ידי; לעתים; גרסה; חויב; בייחוד;
שורה 5:
''''נטל ההוכחה'''' הינו מונח משפטי, החל - הן ב[[משפט אזרחי]] והן ב[[משפט פלילי]] - והבא לקבוע כללים, בשתי שאלות עיקריות:
* על מי במהלך [[משפט (דין)|המשפט]] מוטלים החובות: ראשית- לשכנע בצדקת טענה, ושנית- להוכיח את תוכנה;
* מי יזכה בדין, בתום המשפט, ביחודבייחוד במצב בו מאזניי הצדק מעויינות;
 
 
שורה 19:
ככלל, ב[[משפט אזרחי|משפט האזרחי]], 'נטל ההוכחה' רובץ על הטוען טענה, עליו הן לשכנע בצדקת טענתו והן להוכיחה ב[[דיני ראיות| ראיות]] קבילות ומהימנות.
 
לכתחילה, המשפט האזרחי מטיל את על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו. מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא [[התיישנות| התיישנה]], המוכחת ב[[דיני ראיות|ראיות]], קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני ה[[חוק]]. עשה כן תתהפך 'חובת הבאת הראיות' על הנתבע להוכחת טענותיו, אם כי לא בהכרח תתהפך 'חובת השכנוע' אשר תמשיך לרבוץ על התובע. לעיתיםלעתים, יהא רשאי התובע, להעזר, ב[[חזקות|חזקות משפטיות]], כתחליף לראיות, על מנת להפוך את 'חובת ההוכחה' על הנתבע, ולעיתיםולעתים את 'חובת השכנוע' (למשל כשמתקיים 'הכלל מדבר בעד עצמו' ב[[דיני נזיקין]]).
 
על הנתבע, מצידו, מוטלת החובה, להוכיח את טענותיו, על מנת להדוף את טענות התביעה, ולבסס את הגנתו. לעיתיםלעתים, כשמתהפך ב[[משפט אזרחי]] 'נטל השכנוע' על הנתבע, אזי חלה עליו החובה - לא רק להוכיח את טענותיו - אלא אף לשכנע בנכונות גירסתו היריבה, במידה מסתברת יותר מאשר זו של התובע, על מנת לזכות בדין.
 
ומי ינצח בסוף המשפט?
 
במשפט אזרחי, משתמש בית המשפט להכרעת המשפט באמת מידה של '''"מאזן ההסתברויות"'''. כלומר, בעל-הדין שיזכה במשפט הוא זה שישכנע את בית המשפט, כי נכונות גירסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. לשון אחר, [[בית משפט|בית המשפט]] יעדיף, בתום המשפט, את הגירסההגרסה, שהסתברות נכונותה הינה יותר מ- 50%.
 
היה ובתום המשפט, נותרו המאזניים מאוזנות, כך שבית המשפט אינו יכול לקבוע איזה מן הגרסאות מסתברת יותר, לפי כל הכללים המשפטיים ודיני הראיות, יכריע את המשפט בהתאם לקביעה 'על מי מוטל נטל השכנוע'. היה ונותר נטל השכנוע על התובע - יפסיד הוא בדין, עבר נטל השכנוע במהלך המשפט אל הנתבע שלא הביא די ראיות להוכחת גירסתו - יחוייביחויב הוא בדין.
 
=='נטל ההוכחה' במשפט הפלילי==
שורה 34:
לאיזון אי-השוויון הבסיסי בהליך הפלילי בין המדינה לנאשם נקבעו מספר כללים מאזנים מבטלים או מפחיתים את אי השוויון - ביניהם ניתן למנות את "[[חזקת החפות מפשע]]", הגברת 'נטל ההוכחה' על המדינה, ועוד.
 
לדוגמאלדוגמה, '[[חזקת החפות מפשע]]', כ[[חזקות|חזקה מן הדין]] מניחה, כנקודת מוצא יסודית בכל הליך פלילי ולכל אורכו, בו מחוייבמחויב בית המשפט, כי כל פרט בחברה - לרבות מעוכב לחקירה, חשוד, נאשם, מורשע בדין ב[[עבירה]] אחרת - הינו חף-מפשע עד אשר תוכח אשמתו על ידי המדינה, מעבר ל[[ספק סביר]], וזאת ב[[פסק דין]] חלוט. כל עוד לא עמדה המדינה בנטלים אלה אדם נהנה מחזקת החפות ואף ייצא זכאי בדין.
 
ולענייננו, 'נטל ההוכחה' ב[[משפט פלילי]] רובץ על המאשימה לכל אורך המשפט, והיא אינה מתפרקת מחובותיה הכרוכות בו - 'חובת השכנוע' ו'חובת הבאת הראיות' - אלא בתום המשפט, וזאת אך ורק ב[[פסק דין]] חלוט המרשיע את הנאשם. על המאשימה מוטלת 'החובה לשכנע' את [[בית משפט|בית המשפט]] באשמת הנאשם מעבר לכל [[ספק סביר]], ולשם כך עליה להביא ראיות, קבילות, באיכות בעוצמה, שתניח ודאות, ולמצער הסתברות קרובה לוודאי, כי הנאשם ביצע את המעשה הפלילי המיוחס לו.
 
גם לאחר שה[[מדינה]] עומדת ב'חובה להוכיח' את אשמת הנאשם מעבר ל[[ספק סביר]], לא סר חינה של [[חזקת החפות מפשע]] העומדת לנאשם, והמאשימה לא מתפרקת מ'נטל השכנוע' הרובץ עליה, וזאת עד תום המשפט. בשלב הביניים - שהמדינה הוכיחה לכאורה את ביצוע העבירה ע"יעל ידי הנאשם - עוברת לנאשם 'חובת ההוכחה' בלבד, להוכיח את גרסתו. באיזו מידה? להבדיל מהמאשימה, אין הנאשם נושא ב'חובה להוכיח' את טענותיו מעבר ל[[ספק סביר]], ודי לו, שיעמוד באמת המידה שבמשפט אזרחי, קרי שיוכיח כי גירסתו מסתברת יותר, וזאת על ידי מתן הסבר ברור וראציונלי למעשהו, שלא דבק בו פליליות, על מנת לעורר את ה"ספק הסביר", שדי בו כדי לזכותו. וכך בא הדבר לידי ביטוי בפרשת פודמסקי:
 
::'''"הביאה הקטיגוריה דברי הוכחה אשר יש בהם, לכאורה, כדי להעלות את ההנחה, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת אליו, עוברת לשכמו של הנאשם החובה להמשיך בהבאת דברי הוכחה מצדו הוא. בשלב זה - ואף לא בשום שלב אחר - אין עליו להוכיח את חפותו מפשע; כל מה שמוטל עליו הוא: לתת דברי הסבר להנחה אשר עלתה מתוך הוכחותיה של הקטיגוריה. נתן הסבר המתקבל על הדעת, אך השופט אין בידו להחליט אם יקבל דברי הסבר אלה או ידחם - כלומר: אינו מוכן להכריע אם דברים אלה נכונים הם או לא - עליו לזכותו מפני הספק. נתן הנאשם הסבר מתקבל על הדעת, אך השופט אינו מאמין בדברי הסברו, או הסברו אינו מתקבל על הדעת, או לא נתן כל הסבר, שוקל השופט את כל המסיבות ואת כל דברי ההוכחה - בשוותו לנגד עיניו תמיד את הכלל היסודי והראשי, היינו: כי חובת ההוכחה רובצת על שכמה של הקטיגוריה עד סוף כל הסופות - ואז הוא רשאי - אך אינו מצווה - לחייב את הנאשם בדין".'''
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/נטל_ההוכחה"