60 דקות – הבדלי גרסאות

הפורמט של "60 דקות" מורכב משלושה כתבות חדשותיות ארוכות, בלי הרבה צילומים מחוץ לאולפן. הכתבות מוצגות מסט בעל [[תפאורה]] המעוצבת כ[[מגזין]] המציג את אותה כתבה. התוכנית מבצעת את ה[[תחקיר|תחקירים]] בעצמה, ועוקבת אחר נושאים שנחשפו ב[[עיתון|עיתונים]] לאומיים ובמקורות אחרים.

תחקירים רבים מתמקדים בטענות למעשי עוולה ו[[שחיתות]] מצד [[תאגיד|תאגידים]], [[פוליטיקאי|פוליטיקאים]] ו[[נושא משרה ציבורית|נושאיונושאי משרות ציבוריות]] אחרים. רוב ה"נחקרים" נענים ל[[ראיון]], אך אחרים מתחמקים ממפגש עם צוות "60 דקות" על ידי הודעה כתובה או על ידי בריחה מהכתב וצוות הצילום שלו בעודם קרבים. במקום לתקצר את הראיונות או לספק להם פרשנות, התוכנית מעדיפה לשדר את הראיון עצמו. כאשר המתראיין מסתיר משהו, הצופים חוזים בהתחמקות ישירות.

"60 דקות" משלבת את העיתונאות החוקרת של תוכנית CBS מ[[שנות ה-50]] "[[See It Now]]" בהנחיית [[אדוארד מורו]] (תוכנית שאותה ביים יוהיט בשנותיה הראשונות) ואת דיוקנאות האישיות מתוכנית אחרת של מורו, "[[Person to Person]]". במילים של יוהיט עצמו, "60 דקות" משלבת את "מורו החדש" עם "מורו הישן".

במהלך רוב [[שנות ה-70]], נכללה בתוכנית הפינה "Point/Counterpoint" שבה פרשן [[ליברליזם|ליברלי]] ופרשן [[שמרנים|שמרני]] ניהלו דיון על עניינים ספציפיים. בפינה זו כיכבו במקור ג'יימס קילפטריק כנציג השמרני וניקולס וון הופמן כנציג הליברלים, שהוחלף בשאנה אלכסנדר לאחר שנפטר ב-[[1974]]. למרות שהפינה הורדה ב-1979 כאשר אנדי רוני (שעזב את התוכנית לפני כן עם הארי ריסונר) שב להגיש דברי פרשנות, היא הייתה חדשנית, והציתה את דמיון הציבור כגרסה חיה של וויכוחים ציבוריים. "Point/Counterpoint" גם קיבלה גרסה סאטירית משלה מאת התוכנית הקומדית "[[Saturday Night Live]]" של רשת [[NBC]], בכיכובם של [[דן אקרויד]] ו[[ג'יין קורטין]] כשני הפרשנים, כאשר אקרויד מתחיל את הערותיו במילים "ג'יין, [[פרוצה]] מטומטמת שכמותך". גרסה סאטירית נוספת לפינה הופיעה בסרט [[Airplane!טיסה (סרט)|Airplane!נעימה]], שבו [[חקיין]] של קילפטריק מציג טענות בעד התרסקות המטוס.

[[קונספט]] דומה שוחזר לזמן קצר ב[[מרץ]]במרץ [[2003]], הפעם בכיכובם של [[בוב דול]] ו[[ביל קלינטון]], מתחרים לשעבר בבחירות לנשיאות בשנת [[1996]]. השניים הסכימו להופיע בעשר פינות, שנקראו "קלינטון\דול" ו-"דול\קלינטון" לסירוגין, אבל לא המשיכו לעונת הסתיו בטלוויזיה. דיווחים הראו שהפינות נחשבו בעיני הציבור למנומסות מדי, בסגנון הקלאסי של "Point/Counterpoint", וחסר בהן הלהט שבוויכוח חברתי.

מאז 1979, התוכנית הסתיימה בפרשנות (בדרך כלל קלילה והומוריסטית) מאת אנדי רוני, שהרצה על מגוון רב של נושאים, החל מ[[פוליטיקהמפוליטיקה בינלאומית]], [[כלכלה]] ועד ל[[פילוסופיה]] אישית על חיי היום-יום. נושא אחד שהועלה שוב ושוב היה כמות ה[[קפה]] בפחיות הקפה. בדיחותיו של רוני, בעיקר זו שבה הוא כינה את ה[[שחקן]] [[מל גיבסון]] "מטורף", הובילו לעתים לתלונות מצד הצופים.

ביום ראשון, ה-[[29 באוקטובר]] 2006, צבע הרקע של [[פתיח]] התוכנית שונה משחור ללבן. הרקע השחור היה בשימוש במשך למעלה מעשור.