אבן ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בדקתי וזה לא נכון
תיקון
שורה 27:
שכונת אבן ישראל כללה, כאמור, מגוון רב למדי של מתיישבים. מיקומה במשך שנים בין השכונות המזרחיות ובין גוש הנחלאות הפך אותה לאבן שואבת ואתר ביקורים, ורבים מעסקני ירושלים ומנהיגיה ישבו בה, ביניהם יוסף ריבלין ויהושע ילין; אברהם משה לונץ; [[יחיאל מיכל פינס]]; [[דוד ילין]] (שהיה נשוי לאיטה, בתו של פינס); הרב [[יעקב שאול אלישר]] (ה"ישא ברכה"), שהיה ה[[חכם באשי]] - [[רב ראשי|הרב הראשי]] הספרדי בירושלים בשלהי המאה ה-19 (על שמו שכונת [[גבעת שאול]]), ואחרים.
 
בין הדמויות הצבעוניות שגרו בשכונה הייתה המיליונרית רבֶּקה לוי מ[[אנגליהארה"ב]], שהתגוררה ב'גורד השחקים' הירושלמי הראשון הקיים בשכונה עד היום - מבנה בן שלוש קומות ומצופה בלוחות פח, השוכן בצפון החצר (הפח נועד לבידוד מפני קור). כן התגורר בשכונה זוג שנקרא "החותן והחותנת" – "החותן" היה איש גוץ קשה יום, שהדמות האהובה עליו ביותר הייתה החמור שלו, ששימש כסבָּל שליחויות. "החותנת" הייתה אשה עבת בשר ובעלת קול אדירים, ולכן שימשה כ"מערכת הכריזה" של שכונת אבן ישראל. לקראת כל אירוע הייתה הגברת עומדת באמצע החצר ופוצחת ב"אָלוֹס דִי אָבַשוֹ אִי אָלוֹס דִי אָרִיבָה" (ב[[לדינו]]: "שוכני מָטה ושוכני מעלה") ואחר כך ממשיכה ב"בשם החותן והחותנת אני מזמינה אתכם ל..." וכאן הגיע תיאור האירוע, שיכול היה להיות [[ברית מילה]] ואפילו [[הלוויה]]. בשל דבקותה בנוסח הקבוע זכו היא ובעלה בתוארם המוזר. הסופר יעקב יהושע (אביו של [[א.ב. יהושע]]) גר באבן ישראל בילדותו, והוא מביא סיפור מעשה משעשע שאירע בשכונה ל[[שידוך (יהדות)|שדכן]] חכם יעקב קָסְטִיל:
 
{{ציטוט|תוכן="מרת יהודית ביקשה מאת השדכן להביא חתן לבתה הגדולה רחל. לאחר עמל רב עלה בידי השדכן לשכנע צעיר ממשפחת נסים להתארס לבת. בליל האירוסין הופיעה רחל בסלון כשחטוטרת גדולה מתנשאת לה על גבה. משניגשה לחתן כדי לכבדו בדברי מתיקה, ראוּהָ והנה היא גם צולעת. הן החתן והן הכלה ידעו כי שותפים הם למעשה תעלולים, ואילו השדכן חכם יעקב קסטיל לא האמין למראה עיניו. הוא היה מבאי ביתה של הגברת חָיוּן והכיר היטב את שתי בנותיה הנאות. כיצד צמחה לה לבת חטוטרת בין לילה? ומאימתי היא צולעת? החתן ברוב רוגזו כביכול קם והתחיל מייסר את השדכן על שידוך נֶפֶל זה שרצה לזכות בו..."|מקור=ילדות בירושלים הישנה", כרך 4, עמ' 81}}