הצבא הרומי בתקופת המלוכה והרפובליקה המוקדמת – הבדלי גרסאות

לאחר הרפורמה של המלך [[סרוויוס]], בוסס הצבא הרומי על המעמדות החברתיים-כלכליים הגבוהים.<ref>ליוויוס, ההיסטוריה של רומא, ספר 1, פרקים 42-43</ref> על פי רישומי הקנסורים ששרדו, החברה הרומית היה מחולקת לששה מעמדות. הפרולטרים, שהיו האזרחים עם רכוש דל, וחמישה מעמדות נוספים, מהמעמד הראשון (העשירים ביותר) ועד למעמד החמישי (העניים ביותר מקרב בעלי הרכוש, אך עדיין בעלי רכוש מסוים). היו סיבות רבות להסדר זה. אחת מהן היא רכישת הנשק והציוד. בעת העתיקה המדינה לא סיפקה בדרך כלל את ציודו של החייל והוא היה אמור לחמש את עצמו בממונו הוא. מי שידו לא משגת לרכוש נשק לא גויס לצבא. סיבה אחרת שמופיעה במקורות העתיקים מדברת על הזיקה בין בעל הרכוש לרכושו. הטענה הייתה שבעלי הרכוש ייטיבו להלחם כי הם מגינים על רכושם ואילו דלת העם חסרת הרכוש לא תייטיב להילחם כי בלאו הכי אין לה מה להפסיד.

 

 

חמשת המעמדות העליונים היו חייבים בשירות צבאי. החלוקה למעמדות נשמרה גם בקרב עצמו כששני המעמדות העניים ביותר משרתים בחיל ה[[וליטים|ווליטים]] שהרכיבו את [[חיל רגלים קל|חיל הרגלים הקל]] ברומא העתיקה ואילו שלושת המעמדות האחרים נלחמו בשורות צפופות כשהעניים ביותר בשורה הראשנה, בני המעמד השני בשורה השנייה ואילו בני המעמד השלישי בשורה האחרונה. הפרולטרים לא גויסו כלל לצבא היבשה, פרט לשעת חירום. יחד עם זאת, עם כינון הצי באמצע המאה ה-3 לפנה"ס גויסו חותריו מקרב הפרולטרים. העשירים ביותר מתוך המעמד העליון שימשו כ[[פרשים]].