היסטוריה של רפובליקת אירלנד – הבדלי גרסאות

שון למאס הפך לראש ממשלה ולמנהיג פיאנה פול ב־ב-[[23 ביוני]] 1959. הוא מיקד את תשומת לבו בעניינים כלכליים. הוא הסיר את ההגנה מעל המוצר המקומי והנהיג שוק חופשי. הוא העניק מענקים ופטורים ממס לחברות שתבססנה את מושבן באיירה. כתוצאה מן התוכנית גדל התוצר הלאומי הגולמי האירי בשנים אלו בשיעור של 4% בשנה. תוכנית חדשה, ואמביציוזית יותר החלה בשנת [[1963]].

ג'ק לינץ' נבחר כמנהיגה השלישי של פיאנה פול, וכמובן כראש הממשלה, ב־ב-[[10 בנובמבר]] [[1966]]. בתחילת כהונתו נאלץ לינץ' להתמודד עם סדרת משברים בלתי צפויים, לאחר ש[[הצרות]] (כינוי לסדרת סכסוכים אלימים בין קתולים ופרוטסטנטים) פרצו בצפון אירלנד בשנת [[1969]]. לינץ' היה נחוש שלא לתת לאלימות לחלחל אל איירה. בשיאה של האלימות נשא נאום בטלוויזיה בו אמר כי הממשלה האירית לא תוכל לעמוד מן הצד ולצפות בדם חפים נשפך. רבים פירשו קריאה זו כאיום לפלישתה של איירה לצפון, אך פירוש זה היה רחוק מן המציאות. פלישה של איירה לשטחה של בריטניה הגדולה הייתה בבחינת התאבדות צבאית, וטבח מיותר, ולינץ' ידע זאת היטב. מדיניותו של לינץ' הצליחה להכיל את הסכסוך בשטחה של צפון אירלנד.

ב־ב-[[1 בינואר]] [[1973]] התקבלה איירה כחברה מלאה ב[[השוק האירופי המשותף|שוק האירופי המשותף]]. היה זה אחד מהישגיו האישיים הגדולים של לינץ' והמשך למדיניותו של למאס. בבחירות שהתקיימו בשנה זו הפסידה פיאנה פול, ומצאה עצמה באופוזיציה לממשלת פיין גאיל ולייבור, אשר שלטה למשך ארבע שנים.

בשנת [[1977]] השיגה פיאנה פול את השגה האלקטורלי הגדול אי פעם, והשיגה רוב של עשרים מושבים בדאיל. הסיבות לכך היו המדיניות הכלכלית הפופולרית שהציעה, ואישיותו של לינץ'. עם זאת, לאחר שנתיים דעכה הפופולריות של הממשלה. הישגיה היו מועטים, וכישלונות בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות משנה בשני מחוזות הביאו להתפטרותו של לינץ' ב־5ב-5 בדצמבר 1979.

מדיניותם של יורשיו של לינץ' בכס ראש הממשלה הייתה לשאוף לאיחוד של אירלנד בדרכי שלום. בעשורים האחרונים שיתפו ראשי הממשלה האירים פעולה עם בריטניה הגדולה במלחמתה בטרור של הIRAה-IRA לשלוחותיו ולסוגיו. ברור כי טענת הקיצונים הרפובליקנים כגון אנשי [[שין פיין]] וה -IRA כי ממשלתה של איירה, אשר נבחרה על ידי ארבעה מיליון אזרחים אינה קולם הלגיטימי של תושבי איירה, כי אם המועצה הצבאית של הIRAה-IRA, חותרת תחת יסודות קיומה של איירה כמדינה.

השנים האחרונות הביאו שינוי ביחסים בין איירה, צפון אירלנד, ובריטניה הגדולה. הסעיפים בחוקת איירה אשר רואים את אירלנד הצפונית כחלק מן המדינה שונו ב־ב-[[1999]], וההסכמה הקרויה [[הסכם יום שישי הטוב]] הביאה לשינוי חיובי.