חוק וסטמינסטר – הבדלי גרסאות

'''חוק וסטמינסטר''' משנת [[1931]] (ב[[אנגלית]]: '''Statute of Westminster 1931''') הוא [[חוק]] של [[הפרלמנט הבריטי]] שנחקק ב-[[11 בדצמבר]] [[1931]], ואשר קבעוקבע את עצמאותם של ה[[דומיניון|דומיניונים]] של [[האימפריה הבריטית]], תוך הקמת [[ממלכת חבר העמים הבריטי|ממלכות עצמאיות]] בכל אחד מהדומיניונים, בהן שולט בית מלוכה המקביל למעשה ל[[המלוכה הבריטית|בית המלוכה הבריטית]].

החוק התייחס לכל הדומיניונים של האימפריה הבריטית בשנת [[1931]]: [[חבר העמים של אוסטרליה]], [[הדומיניון של קנדה]], [[המדינהמדינת אירלנד החופשית של אירלנד]], [[ניופאונדלנד (דומיניון ניופאונדלנד)]], [[דומיניון ניו זילנד]] ו[[האיחוד של דרום אפריקה]].

החוק קבע כי לא יכנס לתוקף ב[[אוסטרליה]], [[ניו זילנד]] ו[[ניופאונדלנד]] עלעד לאחר אישרור על ידי הפרלמנטים המקומיים. אוסטרליה אישררה את החוק בשנת [[1942]], ואימצה אותו רטרואקטיבית ל-[[3 בספטמבר]] [[1939]] (יום תחילת [[מלחמת העולם השנייה]]). ניו זילנד אישררה את החוק ב-[[25 בנובמבר]] [[1947]]. ניופאונדלנד מעולם לא אישררה את החוק, ולבקשתה שבה [[הממלכה המאוחדת]] לשלוט בדומיניון שליטה מלאה עד שניופאונדלנד הפכה ל[[פרובינציות קנדה|פרובינציה]] של [[קנדה]] בשנת [[1949]].

החוק נתן תוקף להסכמות שהושגו בועידותבוועידות הקיסריות של [[1926]] ו-[[1930]] ובייחוד ל[[הצהרת בלפור (1926)|הצהרת בלפור]] משנת [[1926]], אשר נתנה עצמאות לדומיניונים השונים. בהתאם לחוק לא יכל עוד הפרלמנט הבריטי לחוקק חוקים הנוגעים למשפט הפנימי של הדומיניונים. הפרלמנט הבריטי יכל להמשיך ולחוקק חוקים הנוגעים למשפט החוקתי של הדומיניונים - אך זה לבקשת הפרלמנטים של הדומיניונים.

החוק הקים למעשה ממלכות נפרדות - [[ממלכת חבר העמים הבריטי|ממלכות חבר העמים]], שבכל אחד מהן מולך מונרך מ[[בית וינדזור]] בנפרד. על מנת למנוע מצב בו כל ממלכה וממלכה תבחר מונרך אחר מבית וינדזור, הסדיר החוק את [[סדר הירושה לכתר הבריטי]], וקבע כי כל אחת ואחת מהממלכות לא תשנה את סדר ההורשה (המהווה חלק מהמשפט החוקתי הפנימי שלה) מבלי הסכמת יתר הממלכות.

כך, למשל, ביטול [[חוק ההסדר 1701]] האוסר על המונרך הבריטי להינשא ל[[נצרות קתולית|קתולית]] או להפוך בעצמו לקתולית דורש הסכמה של כל הפרלמנטים של כל ממלכות חבר העמים.

יחד עם זאת, החוק לא קובע סנקציות למקרה של הפרה של כלל זה (וכל ממלכה ריבונית בהחלטותיה, ויכולה לפרוש מההסדר, אולם מאחר ובממלכותשבממלכות השונות נדרשת הסכמת בית המלוכה לכל דבר חקיקה, ספק אם בית המלוכה יסכים לשנות את ההסדר).

קודם לפרישתו של המלך [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השמיני]] בשנת [[1936]] התייעץ [[ראש ממשלת בריטניה]] [[סטנלי בולדווין]], לבקשת המלך, עם שרי הממלכות השונות. אדוארד השמיני רצה לשאת לאישה את [[ואליס סימפסון]]. [[ממשלת הממלכה המאוחדת]] התנגדה ל[[נישואין]] בשל היותה של סימפסון [[גירושיןגירושים|גרושה]].

ארבעת ראשי הממשלות של הדומיניונים הגיעו להסכמה בדבר אי הסכמתם לנישואיןלנישואים. בעקבות הסירוב, החליט המלך לוותר על כיסאו. ויתור זה, לאור חוק וסטמינסטר, דרש כלשכל אחת ממשלותמממשלות הדומיניונים תאשר את הפרישה.