ויקיפדיה

סטטוס קוו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}{{פירוש נוסף|נוכחי=מונח במדע המדינה|אחר=להקת רוק|ראו=[[סטטוס קוו (להקה)]]}}
'''סטטוס קוו''', (מ[[לטינית]]- '''המצב הקיים'''), מונח שנגזר מהביטוי ה[[דיפלומטיה|דיפלומטי]] "סטטוס קוו אנטה בלום" (status quo ante bellum) שפירושו בלטינית "המצב שהיה לפני המלחמה". בשפת הדיבור המונח מציין את המצב כפי שהוא. בדיונים [[פוליטיקה|פוליטיים]] לעתים מניחים שיש יתרון בשמירה על המצב הקיים, יתרון פנימי שאינו נגזר מאופיו של המצב הקיים, אלא מהסכנות הגלומות בשינויים באשר הם. במונח 'שמירה על הסטטוס קוו' משתמשים לצורך תאור התנגדות לשינויים קיצוניים במצב החברתי או המדיני. דוגמאות לשימוש במונח סטטוס קוו ניתן למצוא במאבקים החברתיים המתמשכים ב[[מדינת ישראל]] בין חילוניים ל[[דת]]יים או במעמדה של [[טאיוון]] אל מול התביעה ה[[סין|סינית]] ל[[ריבונות]] על האי.
 
==הסטטוס קוו בישראל==
במסגרת ה[[מוסד]]ות הלאומיים ב[[מדינת ישראל]] בתקופת [[היישוב]] התבסס הסדר הסטטוס קוו ונמשך עד ימינו. ניתן לראות בסטטוס קוו קו מנחה להסדרת יחסי [[דת]] ו[[מדינה]], המבוסס על הסכמים שהושגו במהלך תקופת המעבר מה[[יישוב]] ה[[יהודים|יהודי]] ב[[ארץ ישראל]]. הסכמים אלו כללו את מעמדן של ה[[רבנות]] ו[[מועצה מקומית בישראל|המועצות המקומיות]], ה[[אוטונומיה]] לדמי ה[[חינוך]] ה[[דת]]יים ו[[חוק]]ים נוספים בתחום ה[[שבת]] וה[[כשרות]].
 
המעבר מ[[היישוב|יישוב]] ל[[מדינת ישראל|מדינה]] גרר שינויים בתחומי החיים שהצריכו הסדר גמיש המשמש כנקודת מוצא להתפתחותם של הסדרים חדשים המושפעים משינויים ומשנים ומעצבים את עקרון הסטטוס קוו.
מאז הקמת [[מדינת ישראל]] מופיע הסטטוס קוו בכל ההסכמים ה[[פוליטיקה|פוליטיים]] בין ה[[מפלגה|מפלגות]] ה[[דת]]יות ל[[מפלגה|מפלגות]] ה[[שלטון]]. הסטטוס קוו מבטא את מהותה של ה[[פוליטיקה]] ההסדרית שלב ליבה הוא הימנעות שיטתית מהכרעה ברורה בנושאים השנויים ב[[מחלוקת]]. ‏‏<ref>‏כהן, א. וזיסר, ב. (2003). '''מהשלמה להסלמה : השסע הדתי-החילוני בפתח המאה העשרים ואחת'''. ירושלים ותל-אביב : שוקן‏</ref>
 
===היסטוריה===
הדעה ה[[מקובל]]ת מי[[יחס]]ת את [[מקור]]ו של הסטטוס קוו ל[[מכתב]] ששלחו שלושה מחברי הנהלת [[הסוכנות היהודית]] ביוני 1947 להנהלת [[אגודת ישראל]]. [[מכתב]] זה החתום על ידי [[דוד בן גוריון]], הרב [[יהודה לייב פישמן מימון]] ו[[יצחק גרינבוים]] היה מכוון לגייס את תמיכת [[אגודת ישראל]] למאבקה של [[ההסתדרות הציונית]] ל[[קבלה|קבלת]] [[תוכנית החלוקה]]. ה[[מכתב]] ביקש להשקיט את דאגותיהם של מנהיגי [[אגודת ישראל]] שחששו מהקמת [[מדינה יהודית ודמוקרטית|מדינה יהוזית]] בעלת צביון [[יהודים|יהודי]] חילוני מובהק העלולה לפגוע במעמד ה[[דת]] ובמוסדותיה, כמו גם בערכיהם של נאמניה.
 
ב[[מכתב]] שנשלח ב 19.6.1947 נטען כי הנהלת ה[[סוכנות היהודית]] אינה יכולה לקבוע מתוקף סמכותה את [[חוקה|חוקת]] ה[[מדינת ישראל|מדינה]]ה החדשה, וכי אין ביכולתה לקבוע את צביון המדינה שתקום. תנאי קדם לאישורה של הקמת [[מדינת ישראל]] ב[האומות המאוחדות
|האו"ם]] היה חופש מצפון וביטוי לכל [[אזרח]]יה, לפיכך, היה צורך בהסכם שיניח את דעתם של הצדדים השונים, הן ה[[דת]]יים והן החילוניים. כמו-כן, קובע ה[[מכתב]] עקרונות למדיניות ופעולה בארבעה תחומים עיקריים: [[שבת]], [[כשרות]], ענייני [[אישות]] ו[[חינוך]], המהווים בסיס ויסוד ליהדות|דת היהודית]]. ‏‏<ref>‏ברייטמן, א. (14.1.2008). '''[http://www.hofesh.org.il/articles/hiloni_dati/status_quo.html|הסכם הסטטוס קוו]'''‏</ref>
 
==הסטטוס קוו ביחסי דתיים חילונים בישראל==
הסטטוס קוו ביחסי [[דת]]יים חילונים ב[[ישראל]], מסדיר את היחסים העדינים שבין הציבור הדתי והחילוני ב[[ישראל]]. ככלל, הציבור החילוני שואף לחזק את ה[[חירות|חרויות]] הדרושות לו על פי תפיסת עולמו, ולהגיע ל[[הפרדת הדת מהמדינה]]. הציבור ה[[דת]]י לעומת זאת מבקש לשמור על צביונה הדתי של המדינה גם במחיר של חיבור בין הדת למדינה, והגבלת חרויות הפרט באמצעות חוק, כאשר נוגע הדבר לאלמנטים דתיים. הסטטוס קוו מקבע את המצב הקיים, כאשר כל אחד מהצדדים מקבל ומוותר. לעתים, כאשר הכוח הפוליטי של אחד מהצדדים מתגבר על השני, מתפתחים לחצים אשר פועלים לשינוי הסטטוס קוו, אך בדרך כלל הצדדים נזהרים שלא לבצע שינויים מפליגים.
 
===הסטטוס קוו בנושא השבת===
בעיית ה[[שבת]] ואופן שמירתה העסיקה את החברה הלאומית המתגבשת עוד בזמן [[המנדט הבריטי]]. בתקופה זו התפתחו מספר הסדרים ששימשו כבסיס לעקרון סטטוס קוו. במסגרת ההסדר הוסכם שה[[שבת]] תישמר בכל המוסדות הלאומיים, ה[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] תושבת בכל ה[[יישוב|יישובים] וכן הותקנו תקנות שהבטיחו את השבתת המסחר והמלאכה ב[[שבת]]. בפקודת סדרי השלטון והמשפט, המסמך המשפטי הראשון שהתקבל מיד עם הקמת [[מדינת ישראל]] נקבע כי ה[[שבת]] ו[[חג]]י ישראל הם ימי המנוחה הרשמיים ב[[מדינת ישראל]]. בשנת 1951 נחקק "חוק שעות העבודה והמנוחה" שאינו מזכיר כלל את ה[[שבת]]. ה[[חוק]] אוסר על העסקת עובדים במועדים וב[[שבת]]ות.‏‏<ref>‏כהן, א. (1997).[http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=12801'''העשור הראשון : תש"ח - תשי"ח''']. ירושלים:יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה.‏</ref>
סוגיית ה[[שבת]] השנויה במחלוקת מבטאת את הניגודים העמוקים בין ה[[דת]]יים לחילוניים, על פי התפיסה החילונית יש לאפשר פתיחת מקומות בילוי וכן להפעיל [[תחבורה ציבורית]] ב[[שבת]]. אולם, חילול [[שבת]] בפרהסיא עומד בסתירה לתפישה ה[[דת]]ית שעומדת מנגד. המחנה ה[[דת]]י תבע את חקיקתו של "[[חוק]] השבת הארצי". ניסוחו הכללי והמעורפל של ה[[חוק]] מאפשר מרחב גדול של פרשנויות שעשויות לגרור התפתחויות בכיוונים שונים בהתאם לתנאים ולנסיבות.
 
בתחום ה[[שבת]] קבע ה[[מכתב]] ששלחה [[הסוכנות היהודית]] להנהלת [[אגודת ישראל]] כי "ברור שיום המנוחה החוקי ב[[מדינה]] ה[[יהודים|יהודית]] יהיה יום ה[[שבת]] "תוך מתן רשות ל[[נצרות|נוצרים]] ובעלי [[דת]]ות אחרות לשבות ביום ה[[שבת]]ון הנקבע על-פי [[דת]]ם. כמו-כן, נקבע כי ה[[שבת]] תישמר גם ב[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] בכל רחבי ה[[ארץ ישראל|ארץ]]. ‏‏<ref>‏ברייטמן, א. (14.1.2008). '''[http://www.hofesh.org.il/articles/hiloni_dati/status_quo.html|הסכם הסטטוס קוו]'''‏</ref>
 
בסוגיות פתיחת מקומות בילוי והפעלת [[תחבורה ציבורית]] נקטה המערכת ה[[פוליטיקה|פוליטית]] דפוסים מובהקים של [[דמוקרטיה הסדרית]]. ביטוי לכך ניתן למצוא בכך ששאלת פתיחתם של מקומות בילוי לא הוסדרה בחקיקה ראשית.
באופן עקרוני חנויות אינן פתוחות ב[[שבת]]. בעשור הראשון לשנות האלפיים, חל כירסום בסטטוס קוו בנושא זה, כאשר יותר ויותר אזורי קניות מצליחים לעקוף את החוק ולהיפתח ב[[שבת]].
 
בתחום ה[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] התבססו ההסדרים על הסטטוס קוו שהיה קיים ערב הקמת ה[[מדינת ישראל|מדינה]]. ההבנות ה[[פוליטיקה|פוליטיות]] בנושא לא נשענו על [[חוק]] כתוב כי אם על הסכמים בלתי רשמיים. בשכונות [[דת]]יות נאסרה כל תנועה של כלי רכב ומגוון רחב של תחומים נותרו בשטח האפור. ‏‏<ref>‏כהן, א. וזיסר, ב. (2003). '''מהשלמה להסלמה : השסע הדתי-החילוני בפתח המאה העשרים ואחת'''. ירושלים ותל-אביב : שוקן‏</ref> בהתאם לקביעה במסמך,ה[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] אינה פועלת ב[[שבת]] מאז ועד היום, למעט מקרים היסטוריים יוצאים מן הכלל. ב[[חיפה]], אשר נחשבה במשך שנים ל"עיר הפועלים" פועלת [[תחבורה ציבורית]] ב[[שבת]]. אף ב[[אילת]], הנחשבת לעיר תיירות, פועלת [[תחבורה ציבורית]] ב[[שבת]]. מוניות, אשר נחשבות ל[[תחבורה ציבורית]] בזעיר אנפין, מורשות לנסוע ב[[שבת]], וכך ניתן פתרון מסוים לציבור החילוני הזקוק ל[[תחבורה ציבורית]] ב[[שבת]].
 
===הסטטוס קוו בנושא כשרות===
נושא ה[[כשרות]] מוסדר באמצעות [[הרבנות הראשית לישראל]]. גוף החפץ בתעודת [[כשרות]] חייב לעמוד בכל הדרישות של [[הרבנות הראשית לישראל]]. אך גופים אשר מוותרים על חותמת ה[[כשרות]] רשאים לגדל ולמכור בשר שאינו [[כשר]].
 
בעניין ה[[כשרות]] נטען במסמך המכונן של [[ההנהלה הציונית]] כי "יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח שכל מטבח ממלכתי המכוון ל[[יהודים]] יהיה מאכל [[כשר]]".[[חוק]]ים נוספים נחקקו במהלך שנות קיומה של [[מדינת ישראל]] לגביי שמירת ה[[כשרות]], כך למשל, "[[חוק איסור גידול חזיר]]" נחקק בשנת 1962 וקובע כי חל איסור לגדל חזיר ב[[ארץ ישראל]], כמו כן, באוגוסט 1986 אושר ב[[כנסת]] [[חוק]] [[חג]] המצות (איסורי חמץ), הידוע בשם "[[חוק חג המצות|חוק החמץ]]". ה[[חוק]] קובע שבמהלך [[חג]] ה[[פסח]] "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר [[חמץ]] למכירה או לצריכה". איסור זה אינו חל ב[[יישוב]] שבו רוב התושבים אינם [[יהודים]].
 
===הסטטוס קוו בנושא נישואין===
נושא ה[[נישואים]] בציבור ה[[יהודים|יהודי]] מוסדר בלעדית על יד [[הרבנות הראשית לישראל]]. אין ב[[ישראל]] [[נישואים אזרחיים]] (גם [[איסלאם|מוסלמים]], [[נצרות|נוצרים]] ו[[דרוזים]] מחויבים לנישואים|הינשא]] באמצעות מוסדות ה[[דת]] שלהם בלבד, וחסרי [[דת]] אינם יכולים כלל ל[[נישואים|הינשא]] ב[[ישראל]]). הפתרון הניתן לציבור החילוני המבקש ל[[נישואים|הינשא]] ב[[נישואים אזרחיים]] הוא הכרה ב[[נישואים]] אשר נערכו ב[[מדינה]] אחרת. הדבר קיבל אף את הכינוי "[[נישואים|נישואי]] [[קפריסין]]" שכן [[מדינה]] זו פופולרית מאוד למבקשים ל[[נישואים|הינשא]] ב[[נישואים אזרחיים]].
 
בהתייחסו לנושא ה[[נישואים]] נכתב במסמך כי "כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגורמים שהנהלת [[הסוכנות היהודית]] מייצגת ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי ה[[דת]], למנוע חלילה חלוקת בית [[ישראל]] לשניים,אלו ה[[נישואים|נישאו]] כדת משה ו[[ישראל]] על ידי [[רב]] מורשה ואלו ה[[נישואים|נישאו]] בצורות שונות".<ref>‏ברייטמן, א. (14.1.2008). '''[http://www.hofesh.org.il/articles/hiloni_dati/status_quo.html|הסכם הסטטוס קוו]'''‏</ref>
בגלל חשיבותו הרבה של נושא זה נקבע כי לבית הדין יש סמכות עליונה לדון בנושאי ה[[נישואים]] וה[[גירושים]]. ‏‏<ref>‏ישעיהו, י. (1990). '''לחוד ויחד'''. תל אביב : המרכז לתרבות וחינוך, ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י והעמותה להנצחת ישראל ישעיהו.‏</ref>
 
===הסטטוס קוו בנושא החינוך===
תחום נוסף וחשוב אף הוא שהוזכר במסמך הוא תחום ה[[חינוך]], נושא משמעותי ביותר לפלגים ה[[דת]]יים בכלל ול[[חרדים]] בפרט, מאחר שהוא מהווה סוכן [[סוציאליזציה]] מרכזי. מתוך ההכרה בחשיבות תחום ה[[חינוך]], הובטח לזרמים ה[[דת]]יים [[אוטונומיה]] מלאה וחוסר התערבות מצד ה[[שלטון]]. כמו כן, הובטח כי לא תהיה שום פגיעה מצד ה[[שלטון]] במצפון ה[[דת]]י של אף אחד מאזרחי [[מדינת ישראל]]. ה[[מדינת ישראל|מדינה]]תקבע את לימודי החובה ותפקח על מילוי הנדרש אך יחד עם זאת, תיתן חופש מלא לכל זרם [[חינוך]] לנהל את ענייניו לפי הכרתו.‏‏<ref>‏דון יחיא, א. (1997). '''הפוליטיקה של ההסדרה: יישוב סכסוכים בנושאי דת בישראל'''. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.‏</ref>
 
נושא זה עמד לא פעם בלב ליבו של הדיון ומהווה את אחד מיסודות הסטטוס קוו.
 
ה[[ציונות|ציונים]] ה[[דת]]יים התנגדו מלכתחילה לכל ניסיון של [[התנועה הציונית]] לעסוק ב[[חינוך]], מחשש שאופיו יהיה מנוגד לתפישותיהם ה[[דת]]יות. החלטת [[הקונגרס הציוני]] בשנת 1901 לראות ב[[חינוך]] את אחד מיסודות [[התנועה הציונית]] הייתה, על כן, אחד מהגורמים להתאגדות "המזרחי" כ[[מפלגה]] משום שרצו לשמור על זרם [[חינוך]] עצמאי ודרך התאגדותם ניסו לצבור כוח [[פוליטיקה|פוליטי]] על מנת לעשות זאת.
 
בתקופת [[היישוב]] עוצב ההסדר המכיר בקיומם העצמאי של שלושה זרמי [[חינוך]]: זרם העובדים של המחנה ה[[ציונות|ציוני]] ה[[סוציאליזציה|סוציאליסטי]], הזרם הכללי, וזרם "המזרחי" שנשא אופי [[דת]]י לאומי. המחנה ה[[חרדים|חרדי]] הלא [[ציונות|ציוני]] שמר על עצמאותו המוחלטת בתחום. שיטת הזרמים הוכרה באופן רשמי ב[[חוק חינוך חובה]] שנחקק בשנת 1949. דבר זה גרם לתחרות חסרת מעצורים בין ה[[מפלגה|מפלגות]] השונות על השליטה בחברות של ה[[עלייה|עולים]] החדשים. כל מחנה שאף לקלוט אל מערכת ה[[חינוך]] שלו את מירב ה[[עלייה|עולים]]. פעילים [[פוליטיקה|פוליטיים]] ואנשי [[חינוך]] ניסו למנוע את הקמתם של בתי ספר [[דת]]יים בריכוזי [[עלייה|עולים]]. אירועים אלה העידו על הפוטנציאל המשברי הטמון ב[[דמוקרטיה הסדרית| דמוקרטיה ההסדרית]], זאת משום שהסדרים גמישים התלויים ברצונם הטוב של הרוב עלולים להתלקח לכדי עימות בשל מחלוקות ופערים עמוקים בין שני הצדדים.‏‏<ref>‏כהן, א. וזיסר, ב. (2003). '''מהשלמה להסלמה : השסע הדתי-החילוני בפתח המאה העשרים ואחת'''. ירושלים ותל-אביב : שוקן‏</ref>
 
אחת הדוגמאות הבולטות ליישומה של ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]] היא שמערכת ה[[חינוך]] החרדים|חרדית]] זכתה ליהנות מתקציב ה[[מדינת ישראל|מדינה]] למרות הידיעה שתכניו של ה[[חינוך]] ה[[חרדים|חרדי]] אינו עולה בקנה אחד עם הערכים הבסיסיים של ה[[ציונות]] וה[[מדינת ישראל|מדינה]]. ‏‏<ref>‏שם‏</ref>
 
===הסטטוס קוו בנושא "מיהו יהודי"===
הגדרת [[מיהו יהודי]] ב[[חוק השבות]] היווה במשך שנים מוקש פוליטי ביחסים בין הציבור הדתי לבין המדינה. הגדרה זו, המגדירה בין השאר מהו תהליך ה[[גיור]] המוכר על ידי המדינה. הציבור האורתודוקסי ביקש להכיר בגיור אורתודוקסי בלבד, כאשר החוק מכיר גם בגיורים של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות. הסטטוס קוו משאיר את המצב הקיים כפי שהוא.
 
====חוק השבות====
פרשת "מיהו יהודי" מסמלת את ליבו של השבר ה[[דת]]י-חילוני ואת דרכי ניהולו. [[חוק השבות]] משנת 1950 קובע כי כל [[יהודים|יהודי]] רשאי ל[[עלייה|עלות]] ל[[ארץ ישראל]]. לפי ההלכה ה[[יהודים|יהודית]] מי שנולד לאם [[יהודים
יהודיה]] או שהת[[גיור|גייר]] על פי ההלכה הינו [[יהודים|יהודי]]. לעומת זאת, העמדה החילונית מגדירה את האדם בהתאם לרצונו ולתודעתו. ההימנעות מהגדרת המונח [[יהודים|יהודי]] תאמה, אפוא, את ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]] כיוון שכל הכרעה הייתה מציתה את האש. עם ההכרה בסטטוס קוו כהסכם מסדיר התפתח הנוהג ה[[פוליטיקה|פוליטי]] להפקיד את [[משרד הפנים]] בידי אחת ה[[מפלגה|מפלגות]] ה[[דת]]יות. נוהג זה ממצה אף הוא את מהות ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטה ההסדרית]] המתאימה את התגמולים ה[[שלטון|שלטוניים]] לחשיבותם היחסית בעיני השחקנים ה[[פוליטיקה|פוליטיים]].
עשרים שנה אחרי חקיקת [["חוק השבות"" הוגדר [[יהודים|יהודי]] כמי שנולד לאם [[יהודים|יהודיה]] או שנת[[גיור|גייר]] והוא אינו בן [[דת]] אחרת. המציאות ה[[פוליטיקה|פוליטית]] הכללית בתקופת הדור הראשון הבליטה את קיומה של ה[[דמוקרטיה הסדרית| דמוקרטיה ההסדרית]]. דפוסיו של הדגם ההסדרי ניכרו בשסע ה[[דת]]י-חילוני במיוחד על רקע העובדה שהם לא יושמו ביחס לשסעים אחרים בחברה ה[[ישראל]]ית.‏‏<ref>‏דון יחיא, א. (1997). '''הפוליטיקה של ההסדרה: יישוב סכסוכים בנושאי דת בישראל'''. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.‏</ref>
 
==הסדרים עיקריים הקשורים לעקרון הסטאטוס קו==
 
===הסדר בני הישיבות===
החלטת [[האו"ם]] לא הכירה ב[[ריבונות|ריבונות]]ה של ה[[מדינת ישראל|מדינה]] על [[ירושלים]] ותבעה להפכה לעיר בינלאומית. הרוב המכריע של תלמידי הישיבות היה מרוכז ב[[ירושלים]]. מחלוקת חריפה עד כדי משבר עם המחנה ה[[חרדים|חרדי]] הייתה עלולה להידרדר עד להיעדר קבלת מרותה של ה[[מדינת ישראל|מדינה]]. ראשי הישיבות הביעו התנגדות נחרצת לגיוס תלמידי הישיבות ל[[צבא הגנה לישראל]] וראשי מערכת הביטחון הביעו נכונות לפשרות ובלבד שהתלמידים ישרתו שירות [[צבא|צבאי]] קצר.המחנה ה[[חרדים|חרדי]], מצידו, לא הסכים לשום פשרות בנושא מאחר וסבר כי תרומת בני הישיבות להגנת העם ה[[יהודים|יהודי]] נעשה על ידי לימוד [[תורה]]. החשש העיקרי של המחנה ה[[חרדים|חרדי]] היה מסחף של הדור הצעיר למחנות אחרים. אם ייחשפו לסביבה לא [[דת]]ית.
 
במסגרת הסדר בני הישיבות ניתנה ל[[שר הביטחון]] רשות לדחות את מועד ההתייצבות של חייבי הגיוס, כך שלמעשה, גיוסם של בני הישיבות רק נדחה אך בפועל הפכה דחייה זו לשחרור מלא עבור מרבית בני הישיבות. ההסדר כלל בראשיתו רק מספר מצומצם של תלמידי ישיבה אך כעת הוא מונה עשרות ואף מאות אלפי תלמידי ישיבות. על רקע אי הגיוס ההולך וגובר בקרב בני הישיבות הוצע הסכם מחודש שזכה לכינוי "ישיבת הסדר" והוא משלב בין לימוד [[תורה]] לשירות ה[[צבא|צבאי]]. הסכמת רוב הציבור להסדרים אלו משקפת את ההכרה בצרכיו המיוחדים של המיעוט ה[[דת]]י.‏‏<ref>‏כהן, א. וזיסר, ב. (2003). '''מהשלמה להסלמה : השסע הדתי-החילוני בפתח המאה העשרים ואחת'''. ירושלים ותל-אביב : שוקן‏</ref>
 
===שרות לאומי===
סוגיה נוספת שנכללת בסטטוס קוו הקיים הוא שחרור מלא של נשים משירות [[צבא]]י על רקע [[דת]]י. הציבור ה[[דת]]י-לאומי לא ביקש לשחרר את בנותיו משירות [[צבא]]י מלא אלא לשלבן במסגרות התנדבותיות אחרות ומתאימות יותר לאמונתן ה[[דת]]ית.
 
מחלוקת בנוגע לסוגיית ה[[שירות לאומי|שירות הלאומי]] פרצה בשנת 1951 כאשר [[ראש הממשלה]] דאז, [[דוד בן גוריון]], הציע תיקון ל[[חוק]] שירות הביטחון המחייב אישה [[דת]]ית להוכיח את היותה [[דת]]ייה ולהתגייס ל[[שירות לאומי]]. הניסיון לאכוף הכרעה באמצעות [[חוק]] מפורש הביא לסערה ולמחאה חריפה שבסיומה הצעתו של [[דוד בן גוריון]] נדחתה.‏‏<ref>שם</ref>
 
==ביטוי הסטאטוס קוו במסגרת הפוליטית==
עם קום ה[[מדינת ישראל|מדינה]] לא היה ברור כלל שעקרון הסטטוס קוו יתקבל כבסיס עיקרי להסדרת יחסי [[דת]]-מדינה. אמנם למעשה נוצר מעין סאטוס קוו מובן מאליו בתחום המשפטי מתוקף פקודת סדרי שלטון אשר קבעה כי המשפט ב[[ארץ ישראל]] יעמוד בתוקפו עד כמה שניתן שאין בו משום סתירה לעקרונותיה של [[מדינת ישראל]].
 
באופן פרדוכסלי, הלחצים לשינוי המצב הקיים בתחום ה[[חינוך]] ה[[דת]]י בעקבות הקמת ה[[מדינת ישראל|מדינה]] היוו את אחד התמריצים לקבלת עקרון הסטטוס קוו כפתרון מוצהר ליישוב סכסוכים בנושאי [[דת]]. העיקרון מסייע למניעתם או ליישובם של עימותים בתחום ה[[דת]]י מתקופת [[היישוב]] ועד היום. ואולם, למרות שה[[מכתב]] ל[[אגודת ישראל]] אינו בגדר מסמך מחייב מבחינה משפטית או [[פוליטיקה|פוליטית]] יש לו חשיבות היסטורית רבה . [[מכתב]] זה לא היווה נקודת הכרעה במערכה על צביון ה[[מדינת ישראל|מדינה]] שטרם הוקמה אך הוא מסמן מאז ועד היום את נקודת הפתיחה במערכה זו, ואף מתווה במידה רבה את גבולותיה ומגדיר כמה מתכניה העיקריים.
במשך השנים הפך מסמך זה לסמל הכובל את [[חבר כנסת|חברי הכנסת]] ל[[חוק|חוקק]] לפי מצפונם והבנתם, כאשר כל [[ממשלה]] נבחרת חדשה רואה עצמה קשורה במסמך.‏‏<ref>‏דון יחיא, א. (1997). '''הפוליטיקה של ההסדרה: יישוב סכסוכים בנושאי דת בישראל'''. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.‏</ref>
 
 
===הסטטוס קוו כמרכיב בדמוקרטיה ההסדרית===
הסטטוס קוו מסמל במהותו את ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]] המופעלת בצורה בררנית, כפי שקורה במדינת ישראל,בצורה זו אין זו פגיעה ב[[דמוקרטיה]] כל עוד מוכרת זכותם של חברי הקבוצות שלא נכללות בהסדרים ה[[פוליטיקה|פוליטיים]] להשתתפות ב[[בחירות]] ולייצוג ב[[בית הנבחרים]].
 
הדבקות בקיומה של [[מדינת ישראל]] כ[[מדינה]] [[יהודים|יהודית]] משמשת גורם ממריץ ליישוב חילוקי הדעות בדרכי שלום, ועל פי כללי משחק של [[דמוקרטיה]] התאגדותית.
 
בשיטות השונות ליישוב סכסוכים במסגרת המודל ההסדרי, ראוי לציין כי הצד השווה לשיטות אלה אינו דווקא הנכונות לפשרות ולויתורים הדדיים, אלא עצם ההימנעות מהחלטות רוב חד- צדדיות כאמצעי הכרעה במחלוקות. דוגמה מובהקת לכך היא נכונותם של [[מפלגה|מפלגת]] [[מפא"י]] ו[[מפלגת העבודה]] להשלים עם אי- הפעלתו של ה[[חוק]] שקיבלה [[הכנסת]] בשנת 1951, המטיל חובת [[שירות לאומי]] על נשים הפטורות מגיוס ל[[צבא]] מטעמי [[דת]]. זהו מאמץ להימנע ככל האפשר מהכרעות העלולות להחריף את הקונפליקט עד ליצירת איום חמור על יציבות המערכת.
 
אחד מביטוייה המובהקים של ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטה ההסדרית]] הוא השיטה של שיתוף בין נציגי קבוצות ההשקפה ומגזרי ה[[אוכלוסייה]] השונים במסגרתן של [[קואליציה|קואליציות]] [[ממשלה|ממשלתיות]]. יתרון נוסף של עקרון הסטטוס קוו הוא לאפשר לצדדים היריבים להימנע מהתנגשות חזיתית בנושאים השנויים במחלוקת, ועם זאת להציג את עצמם כמי שמוסיפים לדבוק בעקרונותיהם. ‏‏<ref>שם‏</ref>
 
==סוגיית דת ומדינה==
סוגיית [[דת]] חברה ו[[מדינה]] מתייחסת למכלול רחב של נושאים ותחומים שעניינם הוא הקשר, מידת ההתאמה ויחסי הגומלין בין גילוייה השונים של ה[[דת]], תכניה, [[חוק]]יה, ומוסדותיה לבין החברה וה[[מדינה]]. גלגולו הנוכחי בא לידי ביטוי במושג [[מדינה]] [[יהודים|יהודית]] ו[[דמוקרטיה|דמוקרטית]].
 
הסטטוס קוו הוא המושג הנפוץ והידוע ביותר בקשר ליחסי [[דת]] ו[[מדינה]] ב[[ישראל]]. הוא הוצע לראשונה על ידי [[זרח ורהפטיג]] ממנהיגי [[מפלגה|מפלגת]] [[הפועל המזרחי]] ערב הקמת ה[[מדינת ישראל|המדינה]]. הניסיונות להסדיר את ענייני ה[[דת]] בתחום המשפטי הבהירו היטב את המחלוקות העמוקות בין שני המחנות בדבר הזיקה והקשר הראויים בין ה[[דת]] והמדינה. על רקע הקשיים במציאת פתרון הוצע הסטטוס קוו כעיקרון מנחה להסדרת התחום.
ההסכם מושתת על ההנחה כי הרוב ה[[פוליטיקה|פוליטי]] המורכב מ[[מפלגה|מפלגות]] חילוניות אינו משתמש בכוחו כדי לאכוף הכרעות חילוניות. בהתייחס למיעוט ה[[דת]]י ניתן לומר כי הסכמתו לעקרון נובעת מחולשתו. זהו עבורו הרע במיעוטו. לעומת זאת, קבלת עקרון זה על-ידי ה[[מפלגה|מפלגות]] החילוניות מבהירה שמדובר בביסוס ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]].
 
דגם ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]] של החוקרים [[דן הורביץ]] ו[[משה ליסק]] מעמיד במרכז ה[[פוליטיקה|פוליטי]] את הפשרה,. הסדר בין רוב מכריע של גורמים במערכת.דגם זה הוצע בחברות בהם קיים שסע חברתי-[[פוליטיקה|פוליטי]] עמוק.מטרתו של הדגם הוא להכיר בשסע הקיים ולמנוע את הקרע העשוי להתהוות., כל זאת על מנת לשמור על האחדות החברתית.‏‏<ref>‏הורביץ, ד. וליסק, מ. (1977). מיישוב למדינה:יהודי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי כקהילה פוליטית. תל-אביב: עם עובד.‏</ref>
העדרה של [[חוקה]] ב[[ישראל]] מהווה חריגה מדפוסי דגם ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]], כיוון שבמצב זה עשוי הרוב להתפתות ולהשתמש בכוחו להכרעה. בסוגיית [[דת]] ו[[מדינה]] דווקא ההימנעות מכינונה של [[חוקה]] תואמת את דפוסי הדגם.
 
[[חוקה]] נועדה בין היתר לשקף את המכנה המשותף של כלל בני החברה. ערכים [[דת]]יים אינם עולים בקנה אחד עם חירויות הפרט שאחת הבולטות שבהן היא חופש ה[[דת]]. לפיכך, כל ניסיון לכונן [[חוקה]] יוביל בהכרח להתעוררות המחלוקת במלוא עוזה.‏‏<ref>‏כהן, א. וזיסר, ב. (2003). '''מהשלמה להסלמה : השסע הדתי-החילוני בפתח המאה העשרים ואחת'''. ירושלים ותל-אביב : שוקן‏</ref>
 
 
===הפולמוס סביב הסאטוס קוו===
לאורך השנים נשמעו קולות הקוראים לבטל את עקרון הסטטוס קוו או להגדירו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. אלו הטוענים כי צריך להגדירו בצורה ברורה גורסים כי עקרון זה במתכונתו הנוכחית הוא עקרון עמום וגבולותיו פרוצים. הם טוענים כי רבים מההסדרים הפועלים כיום לא נכתבו או הוזכרו ב[[מכתב]] ששלחה [[הסוכנות היהודית]] להנהלת [[אגודת ישראל]], מסמך המהווה בסיס לעקרון הסטטוס קוו, כאמור. [[שולמית אלוני]] הנמנית על המתנגדים להסדר הסטטוס קוו מתוקף המסמך טוענת למשל, כי לא דובר במסמך זה על סגירת מקומות בילוי ב[[שבת]], [[כשרות ]]במסעדות, איסור ייבוא לבשר לא [[כשר]] או על איסורי [[נישואים אזרחיים]]. ‏‏<ref>‏אלוני, ש. (1970). ההסדר:ממדינת חוק למדינת הלכה. תל-אביב:אותפז.‏</ref>
 
===משמעות הסטאטוס קוו ===
עקרון הסטטוס קוו משמש [[אבן פינה]] ל[[פוליטיקה]] של ההסדרה בהיותו עיקרון דינאמי המניח מקום להתפתחויות ושינויים. התמורות שחלו בתחום זה נובעות מגורמים שונים, ובהם בולטים במיוחד שינויים [[דמוגרפיה|דמוגרפיים]] בהיקף ה[[אוכלוסייה]] ובהרכבה. שינויים [[דמוגרפיה|דמוגרפיים]] בהיקף נרחב בעקבות ה[[עלייה]] ההמונית בשנים הראשונות לקיום ה[[מדינה]] היוו את הגורם העיקרי למשבר ה[[חינוך]], שהביא לערעור ההסדרים שנקבעו בנושא זה בתקופת [[היישוב]] ולכינונם של הסדרים חדשים שהותאמו למציאות החדשה שנוצרה.
 
לחצים לשינוי בהסדרים ובנוהגים בתחום ה[[דת]]י הופעלו גם בעקבות גלי ה[[עלייה]] מ[[רוסיה]] וארצות חבר העמים כאשר הרכבה החילוני של [[עלייה]] זו הוא אחד הגורמים המרכזיים לריבוי הפרות של תקנות וחוקי עזר בנושאים של [[כשרות]] ושמירת [[שבת]].
 
הסדרי הסטטוס קוו בתחומים כגון שמירת [[שבת]] ו[[כשרות]] משקפים במידה רבה את התגברותן של נטיות אינדיבידואליסטיות ומתירניות בחברה ה[[ישראל|ישראלית]]ית, שבין ביטוייהן ניתן למנות את אי הנכונות להשלים עם הגבלות על [[חירות]] הפרט מטעמים [[דת]]יים או אידיאולוגיים. לכך מצטרפות התפתחויות בתחום הכלכלי ובדפוסי תרבות הפנאי, העלייה ברמת החיים של ה[[אוכלוסייה]] וצריכה גדלה והולכת של שירותי בידור ונופש. תהליכים אלה מחזקים את אי הנכונות להשלים עם אכיפת אותם ציווים [[דת]]יים הנתפסים כפוגעים בנוחיותו ובסגנון חייו של הפרט.
 
===מעמד הסטאטוס קוו במציאות העכשווית===
בישראל קיבל ה"סטטוס קוו" הילה כמעט קדושה. הוא מתפקד מבחינות רבות כ[[חוקה]] בלתי כתובה ובלתי מוגדרת, הנתונה לפירושים שונים.
עקב החשיבות העליונה שמייחסים ב[[מדינת ישראל]] לסטטוס קוו כפתרון [[פוליטיקה|פוליטי]] לקונפליקטים [[דת]]יים.
ניתן להשתמש בעקרון הסטטוס קוו כדי לקיים ולשמר הסדרים [[פוליטיקה|פוליטיים]] על ידי הסכמה מפורשת או מרומזת של הצדדים המעורבים להימנע מדיון מחודש בהם, ובכך למנוע עימות, בדרך זו ניתן לראות את עקרון הסטטוס קוו כמשכין שלום בין חלקים שסועים באוכלוסיה.‏‏<ref>‏דון יחיא, א. (1997). '''הפוליטיקה של ההסדרה: יישוב סכסוכים בנושאי דת בישראל'''. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.‏</ref>
 
== ראו גם ==
* [[מודוס ויונדי]]
* [[מכתב הסטטוס קוו]]
* [[הסטטוס קוו בישראל]]
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=2280&kwd=3413 היכן הסטטוס קוו?] - מאמר מאת יואל רפל, על הסטטוס קוו הישראלי בענייני דת, בספריה הווירטואלי של מט"ח.
 
{{הערות שוליים}}
 
{{קצרמר|מדע המדינה}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/סטטוס_קוו"