|
==קורות חיים==
אדגר היה בנם של [[מלקולם השלישי, מלך סקוטלנד|מלקולם השלישי]], [[מלכי סקוטלנד|מלך סקוטלנד]] ושל [[מרגרט הקדושה מסקוטלנד|מרגרט מווסקס]] (לימים [[קדוש נוצרי|הוקדשה]] וכונתה "מרגרט הקדושה").
<!--
. He was the son of [[Malcolm III of Scotland|Malcolm III]] (Máel Coluim mac Donnchada) and [[Saint Margaret of Scotland|Margaret of Wessex]] (later Saint Margaret).
בעקבות הרצחו של אחיו למחצה [[דנקן השני, מלך סקוטלנד|דנקן השני]] בשלהי שנת [[1094]] טען אדגר לכס המלכות של סקוטלנד בראשית [[1095]]. דנקן השני נרצח על ידי [[מאל פטייר]], תומך של טענת דודו [[דונלד השלישי, מלך סקוטלנד|דונלד השלישי]] לכתר. אדמונד, אחריו הבכור של אדגר תמך דווקא בטענת דונלד השלישי לכתר - ככל הנראה בתמורה להכרתו כיורשו (מאחר ולדונלד לא היו צאצאים שיירשו אותו).
Edgar claimed the kingship in early 1095, following the murder of his half-brother [[Duncan II of Scotland|Duncan II]] (Donnchad mac Maíl Coluim) in late 1094 by [[Máel Petair of Mearns]], a supporter of Edgar's uncle [[Donald III of Scotland|Donald III]] (Domnall Bán mac Donnchada). His older brother [[Edmund of Scotland|Edmund]] sided with Donald, presumably in return for an appanage and acknowledgement as the heir of the ageing and son-less Donald.<ref>Oram, pp. 44–45.</ref>
בטענת אדגר לכתר תמך [[מלכי אנגליה|מלך אנגליה]] [[ויליאם השני, מלך אנגליה|ויליאם השני]], אולם בשל מרד [[רוברט דה מוובריי]] בויליאם, [[רוזן נורת'מבריה]], לא יכל ויליאם לישלוח כוחות שייסיעו לאדגר (ככל הנראה רוברט פתח במרד על מנת לסייע לדונלד השלישי).
Edgar received limited support from [[William II of England|William II]] (William Rufus) as Duncan had before him; however, the English king was occupied with a revolt led by [[Robert de Mowbray]], [[Earl of Northumbria]], who appears to have had the support of Donald and Edmund. Rufus campaigned in northern England for much of 1095, and during this time Edgar gained control only of [[Lothian]]. A [[charter]] issued at [[Durham]] at this time names him "... son of Máel Coluim King of Scots ... possessing the whole land of Lothian and the kingship of the Scots by the gift of my lord William, king of the English, and by paternal heritage."<ref>Oram, p. 46, notes that the charter distinguishes Lothian, William Rufus's gift, from the kingship of the Scots, paternal heritage; Duncan, p. 56.</ref>
ויליאם ניהל מסע צבאי בצפונה של [[ממלכת אנגליה]] בשנת [[1095]], מסע אשר סייע לאדגר להשתלט על [[לותי'אן]]. אחיו האחרים של אדגר תמכו בתביעתו לכתר (בהם היה [[אלכסנדר הראשון, מלך סקוטלנד|אלכסנדר]] - לימים המלך אלכסנדר הראשון, ו[[דייוויד הראשון|דיוויד]] - לימים המלך דיוויד הראשון). בשנת [[1096]] שהה ויליאם השני ב[[נורמנדי]], ורק בשנת [[1097]] שב לאנגליה וסייע לאדגר בכוחות צבאיים אשר אפשרו לו להביס את דונלד ואת אדמונד.
Edgar's claims had the support of his brothers [[Alexander I of Scotland|Alexander]] and [[David I of Scotland|David]] — [[Ethelred of Scotland|Ethelred]] was [[Abbot of Dunkeld]], and Edmund was divided from his siblings by his support of Donald — and his uncle [[Edgar Ætheling]] as these witnessed the charter at Durham.<ref>Oram, p.46.</ref>
ישנם היסטוריונים הסבורים שבתמורה לסיוע הפך אדגר וסאל של ויליאם השני, אולם אחרים סותרים טענה זו בעובדה שבעת שאדגר שהא בחצר הכתר האנגלי (כך למשל ב-[[29 במאי]] [[1099]] נכח אדגר בטקס החנוכה של [[אולם וסטמינסטר]]) שילם לו ויליאם השני את מחייתו (40 או 60 [[שילינג]]ים ליום). לאחר מותו של ויליאם השני לא שב אדגר לבקר בארמון המלוכה האנגלי.
William Rufus spent 1096 in [[Normandy]] which he bought from his brother [[Robert Curthose]], and it was not until 1097 that Edgar received the further support which led to the defeat of Donald and Edmund in a hard-fought campaign led by Edgar Ætheling.<ref>Oram, p.47; Duncan, pp/. 57–58.</ref>
לאחר תבוסתם של דונלד ואדמונד, התבסס שלטונו של אדגר. לא ידועים פרטים רבים על תקופת מלכותו, למעט העובדה שנתן [[גמל]] או [[פיל]] במתנה למלך [[אירלנד]].
Although [[Geoffrey Gaimar]] claimed that Edgar owed feudal service to William Rufus, it is clear from Rufus's agreement to pay Edgar 40 or 60 shillings a day maintenance when in attendance at the English court that this was less than accurate. In any event, he did attend the court on occasion. On [[29 May]] [[1099]], for example, Edgar served as sword-bearer at the great feast to inaugurate [[Westminster Hall]]. After William Rufus's death, however, Edgar ceased to appear at the English court. He was not present at the coronation of [[Henry I of England|Henry I]].<ref>Duncan, p.58.</ref>
בשנת [[1098]] חתם אדגר על הסכם עם [[מאגנוס, מלך נורבגיה]], וקבע את הגבול בין סקוטלנד ו[[נורבגיה]] (אדגר הכיר בטענת נורבגיה לשליטה ב[[הברידים]] וב[[קינטייר]]). באותה שנה ייסד אדגר [[מנזר]] ב[[קולדינגהאם]].
Edgar was certainly not heir by [[primogeniture]], as later kings would be, since Duncan II had a legitimate son and heir in the person of [[William fitz Duncan]].<ref>Duncan, p. 59.</ref> With Donald and Edmund removed, however, Edgar was uncontested king of Scots, and his reign incurred no major crisis. Compared with his rise to power, Edgar's reign is obscure. One notable act was his gift of a [[camel]] (or perhaps an [[elephant]]) to his fellow Gael [[Muircheartach Ua Briain]], [[High King of Ireland]].<ref>[[Annals of Innisfallen]], s.a. 1105.</ref>
[[Image:Dunfermline Abbey - entrance.jpg|thumb|left|[[Dunfermline Abbey]], burial place of King Edgar.]]
In 1098, Edgar signed a treaty with [[Magnus Barefoot]], [[King of Norway]], setting the boundary between Scots and Norwegian claims in the west. By ceding claims to the [[Hebrides]] and [[Kintyre]] to Magnus, Edgar acknowledged the practical realities of the existing situation.<ref>Oram, p. 48.</ref> Edgar's religious foundations included a [[priory]] at [[Coldingham]] in 1098, associated with the [[Convent]] of Durham. At [[Dunfermline Abbey]] he sought support from [[Anselm of Canterbury]] with his mother's foundation from which the monks of [[Canterbury Cathedral|Canterbury]] may have been expelled by Domnall Bán.<ref>Barrow, p. 153.</ref>
אדגר נפטר ב[[אדינבורו]] ב-[[8 בינואר]] [[1107]] ונקבר ב[[מנזר דנפרמליין]]. אדגר לא [[נישואין|נישא]], וטרם במותו לא היו לו צאצאים, ולכן הכיר באחיו, אלכסנדר כיורשו.
Edgar died in [[Edinburgh]] on 8 January, 1107 and was buried at Dunfermline Abbey. Unmarried and childless, he acknowledged his brother Alexander as his successor. Edgar's will also granted David an [[appanage]] in "Cumbria" (the lands of the former [[Kingdom of Strathclyde]]), and perhaps also in southern parts of Lothian.<ref>Duncan, p. 60; Oram, p. 60.</ref> David would later be known as [[David, Prince of the Cumbrians|Prince of the Cumbrians]]
==External links==
* [http://www.ucc.ie/celt/published/G100004/index.html Annals of Innisfallen] ([http://www.ucc.ie/celt/published/T100004/index.html translated]) at [http://www.ucc.ie/celt CELT]
-->
{{בעבודה}}
{{בית דאנקלד}}
| 
