הון עצמי – הבדלי גרסאות

'''הון עצמי''' הוא מונח [[חשבונאות|חשבונאי]] המייצג שווי של החברהה[[חברה (תאגיד)|חברה]] בהתאם למאזןל[[מאזן]] שלה. הון עצמי מוגדר כהפרש בין ה[[נכס|נכסים]] של החברה לבין ה[[התחייבות|התחייבויות]] שלה. אם הנכסים עולים על ההתחייבויות ההון העצמי חיובי. אם המצב הפוך ההון העצמי הוא שלילי ונקרא [[גרעון]] הוני, אשר עלול להתבטא ב[[פשיטת רגל]]. במדינות מסוימות אין אפשרות חוקית לחברה להימצא בגרעון כזה ואם החברה מגיעה למצב כזה היא מוכרזת כפושטת רגל.

ההון העצמי ההתחלתי בחברה נוצר מההשקעהמה[[השקעה]] של הבעלים בחברה [[בע"מ]]. ההשקעה הבסיסית יכולה להיות בנכסים מכל הסוגים ובתמורה מייסדי החברה או המצטרפים אליהם מקבלים [[מניה|מניות רגילות]] רגילות. יש גם מניות מסוגים אחרים, כל סוג עם התכונות שלו: מניות מבוכרות, מניות בכורה, מניות יסוד ועוד.

אל ההון העצמי ההתחלתי של חברה מתווסף או נגרע מדי פרסום [[דו"ח כספי|דוחותיה הכספיים]] סך הרווחה[[רווח]] או ההפסד שלה לתקופה. כן מתווסף להון העצמי כל גיוס הון נוסף של החברה שאינו חוב - כגון גיוס הון תמורת [[הנפקה|הנפקת]] מניות, [[אופציה|אופציות]], והמרה של [[אג"ח להמרה|אגרות חוב המירות]] שהנפיקה חברה למניות (פעולה שמקטינה את החוב של החברה ומגדילה את ההון העצמי שלה מבלי לייצר לה רווח חשבונאי). מנגד קניה עצמית של מניות על ידי החברה מקטינה את הונה העצמי.

בשנת המיתוןה[[מיתון]] הקשה של [[2002]] בנקים[[בנק]]ים נסחרו מתחת להונם העצמי. [[צדיק בינו]] רכש את [[הבנק הבינלאומי]] בשליש מהונו העצמי.