מלחמות הקרקעות של ניו זילנד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מלחמת טראנאקי הראשונה |
|||
שורה 13:
במרץ [[1845]] החל ב-Bay of Islands שב[[נורת'לנד (ניו זילנד)|נורת'לנד]], בקצה הצפוני של ניו זילנד, [[המרד של הונה האקה]] (Hone Heke's Rebellion, מכונה גם Flagstaff War), סדרה של קרבות בין שבטים מאורים יריבים שהתפתחה לקרבות בין מאורים בהנהגתו של [[הונה האקה]] לרשויות הממשל הבריטי בניו זילנד. כחלק מהקרבות, וכאקט של התרסה כנגד הממשל הבריטי נוסר תורן הדגל הבריטי ב[[ראסל (ניו זילנד)|ראסל]] (Russell) בידי הונה האקה או תומכיו ארבע פעמים - עד שהוצב במקום תורן מצופה ברזל. המרד הסתיים בינואר [[1846]] בנצחון בריטי מובהק, אבל המרד הוביל לסדרה ארוכה של עימותים ולהרחבה של איזורי העימות ולמעשה מסמן את תחילת מלחמות הקרקעות.
אזורי והקפי העימותים התרחבו בשנים שלאחר מכן אל רוב חלקי [[האי הצפוני]], בינהם המערכה על עמק האט (Hut valley campaign) באזור [[ולינגטון (ניו זילנד)|ולינגטון]], והמערכה ב[[מנוואטו-ונגנאוי|ווהאנגנואי]] (Wanganui Campaign) בדרום מערב האי הצפוני שהתרחשו בשנים [[1846]] ו-[[1847]] בהתאמה. כמות ועזמת העימותים פחתה בהדרגה בשנים שלאחר מכן ובין 1848 ל-1859 הייתה תקופה של שקט יחסי, העימותים חזרו ביתר שאת והגיעו לשיא במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 באזורי [[אזור טראנאקי|טראנאקי]] ו[[ואיקטו]]
במרץ [[1860]], בעקבות חילוקי דעות נוספים על עסקה למכירת קרקעות באזור [[טראנאקי]], החלה [[מלחמת טראנאקי הראשונה]] (First Taranaki War), שהייתה למעשה סדרת קרבות בין מאות לוחמים מאורים לכ-4000 חיילים בריטיים, שרובם הגיעו מ[[אוסטרליה]] לצורך הקרבות. הקרבות נמשכו שנה, והסתיימו ללא הכרעה ברורה וכאשר שני הצדדים הלוחמים מותשים מהלחימה אך לא מרוצים מתוצאותיה.
==תוצאות==
במהלך כלל העימותים נהרגו יותר מ-2000 מאורים וכ-700 מתיישבים אירופאים. עם זאת לא כל המאורים היו מאוחדים במלחמתם נגד המתיישבים החדשים, שבטים מאוריים מסוימים הצטרפו למתיישבים מתוך יריבויות עתיקות בין השבטים ומתוך תקווה שההצטרפות לאירופאים תשפר את מעמדם וזכויותיהם. העמידה לצד האירופאים אכן השתלמה ובשנת [[1867]] הוקצו למאורים ארבעה מושבים בפרלמנט הניו זילנדי.
מלחמות הקרקעות, הדחיקה לשטחים מוגבלים, מגיפות ותחלואים אחרים שהגיעו עם המתיישבים החדשים גרמו לתמותה גבוהה ולירידה דרמטית בהיקף האוכלוסייה המאורית בניו זילנד, על פי הערכות שונות קטנה האוכלוסייה המאורית ב-30 עד 50 אחוזים בין סוף המאה ה-18 לסוף המאה ה-19. ההכרה בכך שידם של המתיישבים החדשים על העליונה בעימותים צבאיים הביאה את רוב השבטים המאורים לקבל את המתיישבים החדשים ולשתף איתם פעולה או לאמץ גישה של התנגדות פאסיבית וכך לקראת סוף המאה ה-19 מלחמות הקרקעות דעכו.
| |||