הוצאת שטיבל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
הרחבה |
||
שורה 3:
אברהם יוסף שטיבל (אי"ש) התעשר כסוחר עורות ובהיותו חובב [[ספרות]] וחובב [[עברית]] החליט להשקיע את הונו בהקמת הוצאת ספרים שתוציא לאור ספרים בעברית בלבד. מעשה בלתי כלכלי באותה עת כאשר קוראי עברית היו מעטים יחסית. הוא גייס עבור ההוצאה מתרגמים, בניהם [[חיים נחמן ביאליק]], [[דוד שמעוני]] ו[[דוד פרישמן]], שתרגמו עבורו לעברית את מיטב ספרות העולם (ספרי [[פיודור דוסטויבסקי|דוסטויבסקי]], [[לב טולסטוי|טולסטוי]], [[היינריך היינה|היינה]], [[אוסקר ויילד]], [[רבינדרנת טאגור]] ועוד). בהמשך פעילותו הוציא לאור גם את [[כתב עת|כתב העת]] העברי "[[התקופה]]" בעריכת [[שמעון ראבידוביץ']], את סדרת חוברות השירה "מקלט" וכן ספרות עברית מקורית, למשל מאת [[חיים הזז]], [[יעקב שטיינברג]], [[דב קמחי]], [[יצחק למדן]] ועוד. [[פסח גינזבורג]], שהועסק כמתרגם של ההוצאה, נקלע ל[[סקנדינביה]] בעת [[מלחמת העולם הראשונה]], כשהיה בדרכו להגר ל[[אמריקה]]. בשל המצור הימי ה[[גרמניה|גרמני]] לא יכל לעזוב את [[נורבגיה]] ולמד את שפתה וכך הפך לחלוץ תרגום ספרות סקנדינבית לעברית והפך את ההוצאה למובילה עולמית בתחום הספרות הסקנדינבית על ידי הוצאת ספרי [[קנוט המסון]], [[סיגביורן אובסטפלדר]], [[הנריק איבסן]] ו[[הנס כריסטיאן אנדרסן]].
שטיבל פתח סניפים ב[[תל אביב]], [[ורשה]], [[ברלין]] ו[[ניו יורק]]. בשנת [[1924]] נקלעה ההוצאה לקשיים ואברהם שטיבל מינה את [[נחום טברסקי]] למנהל ההוצאה ב[[ארץ ישראל]]. בשנת [[1929]] התאחדו סניפי ההוצאה ומרכזה מוקם בתל אביב.
בשנת [[1933]] הוקמה הוצאת שם (ראשי תיבות של שטיבל ומצפה) כאיחוד בין הוצאת שטיבל והוצאת "מצפה" של [[יהושע צ'צ'יק]], מרדכי נוימן ויוסף שרברק (מ[[הוצאת שרברק]]) להוצאת ספרות ילדים. השותפות התפרקה ב-[[1935]]. בשנת [[1939]] הועברה הבעלות המלאה על ההוצאה לידי נחום טברסקי. אברהם יוסף שטיבל נפטר ב-[[1946]] וההוצאה המשיכה לפעול עד סוף שנות ה- 40. [[יוסף חיים ברנר]] כתב רשימה בעיתון "[[הפועל הצעיר (עיתון)|הפועל הצעיר]]" (תחת הכינוי "בר יוחאי") ובה הוא מתאר ב[[תרע"ט]] ([[1919]]) את מפעלו של א"י שטיבל:
| |||