|
חומרת העונש והחשד כי שימש שעיר לעזאזל, הובילו לתגובה אוהדת לבינג בדעת הקהל. מאז רווחת הדעה, כי הוא הומת בשל טעות בשיפוט. ההוצאה להורג קיבלה תיאור סטירי ביצירה "[[קנדיד]]" של [[וולטיר]]:
::{{ציטוט|תוכן=בדברם כך, הגיעו אל חוף פורטסמות'. המוני אנשים כיסו את שפת החוף והתבוננו בתשומת-לב אל איש אחד, בריא-בשר למדי, שכרע על ברכיו, בעיניים קשורות, על מכסה אחת הספינות של הצי; ארבעה אנשי-צבא, שניצבו ממול האיש הזה, ירו בו, איש-איש מהם ירה שלושה כדורים אל גולגולתו, במנוחה הגמורה ביותר. וכל הקהל הלך לו מרוצה למאוד. "מהו כל הדבר הזה?", אמר קנדיד, "ומה השד המודיע בכל מקום את כוחו?" הוא שאל, מי הוא האיש העבה הזה שהוצא להורג בטקס זה. "זהו אדמירל", קיבל בתשובה. "ועל שום מה נהרג האדמירל הזה?" "הרי זה", אמרו לו, "משום שהוא בעצמו לא עשה הרג רב למדי בעולם; הוא ערך קרב עם אדמירל צרפתי, ונמצא שהוא לא קרב ביותר לגשת אליו." "אבל", אמר קנדיד, "הלא גם האדמירל הצרפתי היה רחוק מן האדמירל האנגלי באותה מידה ממש!" "אין כל ספק בדבר", באה התשובה, "אבל בארץ זו מוטב להרוג מזמן לזמן את אחד האדמירלים, כדי להפיח אומץ בלב השאר."|מרכאות=כן|מקור='''דברי ימי אנגליה''' מאת ס' א' קרינגטון ו-י' המפדן ג’קסון. תרגום: י' שנברג ו-מ' ז' ולפובסקי. תל אביב, [[הוצאת מצפה]], 1941.}}
::<small>מתוך: '''דברי ימי אנגליה''' מאת ס' א' קרינגטון ו-י' המפדן ג’קסון. תרגום: י' שנברג ו-מ' ז' ולפובסקי. תל אביב, הוצאת מצפה, 1941.</small>
{{מיון רגיל:בינג, ג'ון}}
|
