מוסקטר – הבדלי גרסאות

{{פירוש נוסף|נוכחי=חייל שחמושהחמוש במוסקטב[[מוסקט (רובה)|מוסקט]]}}

'''מוסקטרים''' הם(ב[[צרפתית]]: '''Mousquetaires''') היו [[חיל רגלים|חיילים רגליםרגליים]] שחימושם העיקרי הוא– [[מוסקט (רובה)|רובה מוסקט]]. המוסקטרים, הופיעואשר כחילהתקיימו נפרדעוד בצבאותמראשית אירופאים בכמויות גדולות במאה[[המאה ה-1716]], אךהחלו מוסקטים היולהיות נפוצים החלכחיל מהמאהעיקרי נפרד בצבאות [[אירופה]] רק ב[[המאה ה-1617|מאה ה-17]]. בהתחלהבתחילה התחרו המוסקטרים עם [[נושא רומח|נושאי רמחים]] על הבכורה בין חילות הרגלים, אך עם הזמן נעלמו נושאי הרמחים כליל מצבאות אירופאיםאירופה, ונותרו בהםהמוסקטרים מוסקטרים– בלבדאשר שהיוהיו בבחינת "סוסי העבודה" של הצבאות, עד הוצאתאשר המוסקטיםהוצאו משירות במחצית השנייה של [[המאה ה-19]].

המוסקטריםהמוסקטר התפתחוהתפתח מחיל רגליםהרגלים שקדם להםלו: -הארקבוזר הארקבוזרים– שהיוחייל חמושיםשנשקו ברובהרובה [[ארקבוז]]. ארקבוז היה רובה קל יותר מהמוסקט, ועוצמתו הייתה קטנה יותר. כתוצאה מכך, כדוריהתקשו ארקבוזהכדורים התקשושנורו ממנו לחדור את [[שריון לוחות|שריון הלוחות]] שעטו ה[[אביר]]ים. הופעת המוסקט באמצע [[המאה ה-15]] בסיןב[[סין]] והפצתו באירופה במאה ה-16 הובילה לדחיקתו האיטית של הארקבוז, אשר והחלפתוהוחלף ברובה החדש. בגללבשל קצב האש האיטי והעוצמה הנמוכה של הארקבוז, היו הארקבוזרים חשופים מאוד להתקפת פרשים. בגלל העדרבהיעדר [[כידון רובה]] בתקופה זו, נאלצו הארקבוזרים להסתמך על הגנתם של נושאי הרמחים מפני התקפות הפרשים.

המוסקטים הראשונים היו כבדים מאוד ושקלו– כעשרהמשקלם קילוגרםהיה והיהכ-10 צורךק"ג – וצריך היה להשעין אותם על חצובה בעת הירי. בנוסף לכך, המוסקטים הראשונים היו מצוידים ב[[בריח פתיל]], שהיהאשר לא היה אמין במיוחד. למרותחרף חסרונות אלה, היוהפכו מוסקטרים נפוצים מאוד בצבאות אירופאיםהאירופיים, ויחד עם נושאי הרמחים הרכיבו את עמוד השדרה של חיל הרגלים הטיפוסי בתקופהבתקופתם.

הופעתוהמצאתו של [[בריח צור|בריח הצור]] במאה ה-16 והורדתוהפחתת משקלמשקלו של המוסקט אפשרה גמישות פעולה רברבה יותר של המוסקטרים., הםאשר התחילוהחלו לדחוק את רגליהם של נושאי הרמחים, עד שאלהאשר נעלמו אלה כליל במאה ה-18, עם כניסתכניסתם של כידוני הרובה לשירות.

המבנה הטקטי הגדול הראשון של המוסטקיםהמוסקטים הוא ה[[טרסיו]] הספרדי, שהתפתח ממבנים קודמים של [[מבנה רובים ורמחים|רובים ורמחים]].: במבנההמוסקטרים זהבאגפיו הוצבו המוסקטרים באגפישל גוש נושאי רמחים, ובעת התקרבות פרשים היו נושאי הרמחים מגנים על המוסקטרים.

טקטיקה זו הייתה נפוצה מאוד במאה ה-16, אך בהמשך הכניס בה [[גוסטב השני אדולף, מלך שבדיה]] הכניס שינוי חשוב בטקטיקה זו.: במקום לסדר את רגליוחייליו בגושים גדולים, הואהעדיף סידרגוסטב לסדר אותם בקווים ארוכים – וכך נולדה [[הטקטיקה הקווית]]. בשיטת סידור זו, מוסקטרים רבים יותר תפסועמדו אתבקו החזית, ומשקלם של נושאי הרמחים הצטמצם. עיקרה הייתהשל השיטה היה התקדמות בצעדים מחושבים וזהירים -– וירי במטחים.

בגללבשל היותו של המוסקט רובה לא מדויק וקצבובעל קצב אש שלאשאינו עלהעולה על שלושה כדורים בדקה, הייתה הטקטיקה הקווית הייתה מקובלת בצבאות אירופאיםהאירופיים רק עד המאה ה-19 עד– עת שנדחקהנדחקה על ידי כלי נשק מדויקים יותר ובעלי קצב אש גבוה יותר.

* [[שלושת המוסקטרים]]