טוקטה – הבדלי גרסאות

בין המלחינים אשר שהו בוונציה בסוף תקופת הרנסאנס היה [[הנס לאו האסלר]], אשר בצעירותו למד אצל אנדראה וג'ובני גבריאלי וייבא את הסגנון לגרמניה. מלחין שהביא את סגנון הטוקטה להולנד היה ין פיטרסזון סוולינק, שבטוקטות שלו בולטת הוירטואוזיותהווירטואוזיות וכן קטעים בהם חוזרים מוטיבים כמו הד ואמורים להיות מבוצעים בשינוי דינמי מחזק לחלש כמו חיקוי להד. דבר זה למד סוולינק מג'ובני גבריאלי ודרך תלמידיו הגרמניים כמו סמואל שיידט, היינריך שיידמן, מלכיור שילדט ואחרים הגיע סגנון הטוקטה לגרמניה.

לפני באך התפתחה הטוקטה בגרמניה, כמו למשל ביצירות יוהן פחלבל (אצלו הטוקטות היו בנויות בעיקר על ריצות וירטואוזיות מעל נקודות עוגב ארוכות), ביצירות דיטריך בוקסטהודה (שקרא ליצירות "טוקטה" אך לעתים היו אלה יצירות המורכבות מקטעים בסגנון אלתורי, כולל קטעי סולו מרשימים לפדלים אשר התחלפו בפוגות). הטוקטות הגיעו לשיא התפתחותן בברוק ב[[גרמניה]], ביצירותיו של [[יוהן סבסטיאן באך]]. בטוקטות שלו לעוגב הבאות בצמד עם פוגה גוברת הוירטואוזיותהווירטואוזיות בכתיבה לעוגב, כולל קטעי סולו קשים ומרשימים לפדל, וכתיבה עשירה ומרשימה לידיים, כולל שינויי רגיסטרציה וניגודים.