כתר (רפואת שיניים) – הבדלי גרסאות

* רופא השיניים מחליט על ה[[צבע|גוון]] המדויק בו על הכתר להיות. הרופא לוקח בחשבון את גּוֹן השיניים הכללי, ובמיוחד את גון השיניים הסמוכות לשן הפגועה.

* התבנית הפלסטית נשלחת ל[[מעבדה]], בצירוף הוראות נוספות באשר לצורת הכתר, צבעו והחומר בו יש להשתמש.

* התקנת הכתר. הרופא משתמש ב[[דבק]] קבוע וחזק במיוחד. לפני ההתקנה מתבצעים ניקוי וייבוש קפדניים של השן הפגועה, כדי שאף דבר לא יבוא בינה ובין הכתר. למרות חוזקו של הדבק, מצופה ברוב המקרים שהכתר יישאר במקומו בזכות התאמתו המושלמת לצורת השן ולפער שבין השיניים הסמוכות. טעות של שבריר ה[[מטר|מילימטר]] בהכנת הכתר עלולה להקשות מאוד על התקנתו, להוות מטרד לאדם מטופל או לגרום לכתר ליפול לאחר זמן קצר. אחרי התקנת הכתר (בינתיים ללא דבק) בודק הרופא שהמטופל מרגיש בנוח עם הכתר, ושהכתר אינו לוחץ מדי או מקשה על סגירה מושלמת של הפה. בנוסף למשוב מהמטופל, הרופא משתמש ביריעה דקה המכוסה צבע דמוי [[דיו]]. הרופא מניח את היריעה על הכתר (המותקן על השן הפגועה) ומורה למטופל לסגור את הפה מספר פעמים בחוזקה, והצבע נמרח על האזורים הבולטים בכתר. הרופא מעצב מעט את הכתר בעזרת המקדחה ולפי האזורים הצבועים. הרופא חוזר על התהליך עד שהמטופל מאשר שההתאמה מושלמת.