מתנדבי היישוב בבאפס – הבדלי גרסאות

מאז פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ובמשך כל שנות המלחמה דרשה הנהגת היישוב מהבריטים ולחצה עליהם להקים יחידה עברית לוחמת המורכבת כולה מבני היישוב, עם סמל ודגל משלה, כדוגמת [[הגדודים העבריים]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] אליה יוצבו [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה| מתנדבי היישוב]]. לאורך כל שנות המלחמה התחמקו הבריטים ממילוי משאלה זו. המתנדבים מבני היישוב נשלחו לשרת ביחידות עזר שונות, ב[[מתנדבי היישוב בחיל החפרים|חיל החפרים]], בבאפס ב[[הרג'ימנט הארץ ישראלי|רג'ימנט הארץ ישראלי]], בפלוגות התובלה, אך לא ביחידה משלהם, בשפתם ותחת דגלם, שהקמתה הייתה רק לקראת סוף המלחמה.

 

 

משמעותו הפוליטית של גיוסם בני היישוב לבאפס זה הביאה להחלטה בריטית לקיים שוויון בגיוס בין [[יהודים]] ל[[ערבים]], אך בפועל רוב המתגייסים היו יהודים. הבריטים אפשרו תחילה גיוס לשש פלוגות בלבד, מהן שלוש פלוגות יהודיות ושלוש ערביות שתשרתנה ב[[ארץ-ישראל]] וב[[עבר הירדן]] בלבד. בסופו של דבר קמו 16 פלוגות יהודיות. ציפיות המתגייסים והנהגת היישוב כי הפלוגות תזכינה לאימונים צבאיים מתקדמים נכזבו עד מהרה. הבריטים הטילו עליהן תפקידי עזר בלחבד של אבטחה, שמירת מתקנים וליווי שיירות ואימוניהן היו מצומצמים ביותר. הנשק שניתן להם היה משאריות [[מלחמת העולם הראשונה]]. פלוגות הבאפס חנו ברארץ ישראל ותקוות המתנדבים כי במהרה ייצאו לחזית להלחם ב[[גרמניה|גרמנים]] וה[[איטליה|איטלקים]] נכזבו. לדברי מפקד [[ההגנה]] [[אליהו גולומב]], במלאת חצי שנה לקיומן של הפלוגות, אין "פלוגות הבאפס אלה כוח צבאי: הן מנותקות מכל פיקוד, אין להם אימון רציני. החיילים עסוקים כרגיל בתפקידי-עזר שניים במעלה".