קסטרטו – הבדלי גרסאות

ברבים '''קסטרטי''' היה כינוי לילדי [[מקהלה]] [[איטליה|איטלקים]] שסורסו על מנת לשמור על קול הסופרן שלהם ("Castratio" בלטינית פירושו סירוס). סירוס הקסטרטי היה פופולרי ב[[מאה (זמן)|מאות]] ה-[[המאה ה-18|18]] וה-[[המאה ה-19|19]]. באותה תקופה [[אשה|נשים]] לא הורשו לשיר ב[[כנסייה]] ה[[קתולים|קתולית]], ולכן ילדים סורסו על מנת למנוע מ[[התבגרות#שינויים ביולוגיים|קולם להתבגר]] ולהתעבות בעקבות שינויים [[הורמון|הורמונליים]] של [[גיל ההתבגרות]]. כך נשארו לילדים קולות גבוהים כקולות אישה שאפשרו להם לשיר ב[[כנסייה|כנסיות]] ו[[אופרה|אופרות]]. אחת המקהלות הקסטרטי הגדולות שרו ב[[הקפלה הסיסטינית|קפלה הסיסטינית]] ש[[קרית הוותיקן]]. סירוס נערי מקהלה הוצא מחוץ ל[[חוק]] באיטליה רק ב-[[1870]].

 

 

הקסטרטו הידוע ביותר הוא האיטלקי [[קרלו ברוסקי]] ([[1705]] - [[1782]]), (Carlo Broschi) ששם הבמה שלו היה "פרינלי" (Farinelli), בשנת [[1994]] הופק [[סרט קולנוע]] [[ביוגרפיה|ביוגרפי]] בשם "פרינלי" על חייו והקריירה של קרלו ברוסקי. בשנת [[1995]] הסרט "פרינלי" היה מועמד ל[[פרס אוסקר]] בקטגוריה של הסרט הזר.