|
[[תמונה:Aqaba01.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הדגל הפאן-ערבי כפי שמתנוסס מעל מצודה בעקבה שבירדן.]]
'''פאן -ערביות''' היא תנועה הקוראת לאיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין העמים והמדינות ה[[ערבי|ערביות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. המונח קשור קשר הדוק ל[[הלאומיות הערבית|לאומיות הערבית]]. באופן מסורתי, הפאן ערביות אימצה זהות חילונית, [[סוציאליזם|סוציאליסטית]], ואנטי [[העולם המערבי|מערבית]].
הפאן -ערביות הוצגה לראשונה כאידאולוגיה פוליטית עצמאית על ידי [[חוסיין בן עלי|שריף חוסיין אבן עלי]], [[שריף מכה]], אשר ביקש עצמאות מ[[האימפריה העות'מאנית]] בדמות [[מדינה]] ערבית אחידה, "ערב", שתשתרע על כל [[חצי האי ערב]], בנוסף לשטחים בהן שוכנות היום [[עיראק]], [[סוריה]] ,[[ירדן]], [[ישראל]], [[לבנון]] ו[[יהודההרשות והשומרון וחבל עזההפלסטינית]]. ההתכתבות בין חוסיין לנציב ה[[בריטניה|בריטי]] ב[[מצרים]] [[הנרי מקמהון|מקמהון]], שהתנהלה בשנים [[1915]]-[[1916]], (ר'שנודעה כ"[[מכתבי חוסיין-מקמהון]])", הביאה לסיכום בין בריטניה והערבים לפיו בתמורה למרד מוצלח של הערבים בשלטון העות'מאני תתמוך בריטניה בתביעות לעצמאות ערבית. ואולם ב-1916, קבע [[הסכם סייקס-פיקו]] בין בריטניה ו[[צרפת]] קבע כי אזורי המפתח במזרח התיכון יחולקו בין המעצמות האירופיות ולא יימסרו לשלטון עצמי ערבי; כשהאימפריה העות'מאנית קרסה ב-[[1918]] סירבה בריטניה לעמוד בהתחייבותה לערבים ושימשה, כמו צרפת, פטרונית של מדינות החסות החדשות שקמו במזרח התיכון לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. "ערב" (מאוחר יותר, ממלכת [[ערב הסעודית]]), נוסדה בדרום המדברי, שנתפס אז כדל ערך ביחס לאזור הסהר הפורה. בנוסף, בריטניה הסתמכה על [[הצהרת בלפור]] משנת [[1917]] בבואה לנהל את [[ארץ ישראל]] כ[[המנדט הבריטי|מנדט בריטי]] החל מ-[[1920]]. כתוצאה מכך, ניצניו הערכיים של הפאן־ערביות לא פרחו, ותחת זאת נפתחה תקופה של שליטה אנגלו־צרפתיתאנגלו-צרפתית בעולם הערבי.
גרסה פאן־ערבית מגובשת יותר מזו של חוסיין נרקמה בשנות הארבעים ב[[סוריה]] על ידי [[מישל עפלק]], מייסד [[בעת' (סוריה)|מפלגת הבעת' (תחייה)]], אשר הושתתה על יסודות [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[פאשיזם|פאשיסטים]]־[[איטליה|איטלקיים]]. אידאולוגיה פאן ערבית הייתה ביסודם של מספר נסיונות לאחד [[מדינת לאום|מדינות לאום]] ערביות לכדי ישות מדינית אחת, כאשר הבולטת ביניהן הייתה [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]] אשר איחדה בין [[מצרים]] ו[[סוריה]] וכללה ערבים [[דרוזים]], [[סונים]], [[שיעים]] ו[[נוצרים]]. יש הטוענים כי [[גמאל עבדל נאצר]], נשיא [[מצרים]] ופאן־ערביסט רדיקלי, ראה באיחוד הסורי־מצרי מדרגה ראשונה בדרך ליצירתה של מדינה כלל־ערבית בהנהגתו. בניגוד ל[[פאן-איסלמיזם|פאן־איסלמיזם]], אשר קרא לאיחוד מדיני של המוסלמים על בסיס דתי, הפאן־ערביות הייתה חילונית לחלוטין ורבים מתומכיה, ביניהם עפלק עצמו, היו [[נוצרים]]. באופן דומה, הנוצרי [[טארק עזיז]], סגן ראש ממשלת [[עיראק]] בתקופתו של [[סדאם חוסיין]], היה פאן־ערביסט מובהק.
|
