חכמת ישראל – הבדלי גרסאות

'''חכמת ישראל''' (בגרמנית: Wissenschaft des Judentums, מילולית: מדעי היהדות) היא תנועה שהוקמה על ידי [[תנועת ההשכלה|משכילים]] יהודיים ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], שייסדה את החקר ה[[אקדמיה|אקדמי]] של מדעי ה[[יהדות]] וה[[יהודים]]. מטרתה הייתה להציג את יופיה של היהדות בפני העולם ה[[אירופה|אירופי]] המשכיל של אותה תקופה, ולבסס את היהדות על יסודות [[מדע|מדעיים]] [[מודרנה|מודרניים]].הם עשו זאת על מנת לסייע ליהודים לחקור ולחזור אל העבר כפי שעמים שונים עשו באירופה- כמו תנועת הרומנטיקה. בנוסף לכל באותה הזמן הייתה אנטישמיות רבה, כך שמשכילים אלו חשבו שאם הם יראו לחברה הנוצרית שבתוכה הם חיו מיהו היהודי הם יפסיקו לפחד ממנו ולראות בו כמוזר, וילמדו לקבלו ולשלבו בתוכם.

התחום נוסד בידי קבוצת משכילים יהודיים במאה ה-19. באופן כללי היו שני ענפים לתנועה: במערב אירופה, בעיקר ב[[גרמניה]], פעלו חוקרים שכתבו ב[[גרמנית]], ובראשם [[יום טוב ליפמאן צונץ]], [[אברהם גייגר]], [[היינריך גרץ]], [[יצחק מרקוס יוסט]], [[משה שטיינשניידר]] ואחרים; במזרח אירופה - גליציה והאימפריה הרוסית - פעלו חוקרים שכתבו בעברית, אנשי [[תנועת ההשכלה היהודית]], ובהם רבי [[נחמן קרוכמל]] (רנ"ק), [[שמואל דוד לוצאטו]] (שד"ל, שחי דווקא באיטליה), [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר) ואחרים. עורך בטאון התנועה היה גרץ. במסגרת אותם מחקרים הם עודדו את היהודים לחזור ולהשתמש בשפה העברית כחלק מהביטי התרבות היהודית.