פרויקט מהדקי הניירות – הבדלי גרסאות

 

== התקדמות הפרויקט ==

בשנת [[1998]] ביקשה מנהלת חטיבת הביניים ב[[ויטוול]], [[לינדה הופר]], מאחת המורות בבית הספר, [[סנדרה רוברטס]], לפתוח פרויקט לימוד אחרי שעות בית הספר בלימוד סובלנות וקבלת השונה. את הרעיון לפרויקט בנושא השואה קיבל הבית הספר מכנס מורים שהתקיים בעיר קרובה.

השיעור הראשון הקיים ב[[סתיו]] [[1998]] . במהירות התלמידים נדהמו מגודל השואה והאכזריות שבה, ושאלו את המורים בפרויקט על השישה מיליון. תלמיד אחד שאל מה זה שישה מיליון ושהוא אף פעם לא ראה שישה מיליון. אז התלמידים חקרו באינטרנט וגילו ש[[אטב הנייר]], שהומצא על ידי יהודי נורבגי בשם [[יהון ואליר]] ושומש על ידי הנורבגים כמחאה כנגד השלטון הנאצי, הינו סמל של השואה והוחלט לאסוף שישה מיליון אטבי נייר לזכר שישת מיליון היהודים שנרצחו בין השנים [[1939]] ל-[[1945]] תחת השלטון הנאצי.

 

רעיון אטבי הנייר עלה בעקבות תגלית של התלמידים באינטרנט, התגלית היא שבמהלך [[מלחמת העולם השניה]], מתנגדים נורווגים לשלטון הנאצי השתמשו באטבי הנייר כדי לסמל את התנגדותם לשליטה הנאצית על [[נורווגיה]]. אטבי הנייר הגיעו בדואר, ומספר [[פוליטיקאים]] ומפורסמים אחרים שלחו אטבי נייר בעצמם, כגון: [[ג'ורג' וו. בוש]], [[ביל קלינטון]], [[ביל קוסבי]], [[סטיבן שפילברג]], [[טום בוסלי]] ו[[טום הנקס]] הם בין המפורסמים ששלחו אטבי נייר.

 

עד [[קיץ]] [[2004]], בית הספר אסף בערך 24 מיליון אטבי נייר, ורבים נוספים מגיעים, רובם מצורפים למכתב שבו מסופר סיפור אישי או הקדשה לאדם מסויים, מספר מהסיפורים מופיעים בסרט הדוקומנטרי.

 

== המיקום ==

אחד הדברים שמהווים את ההשראה הרבה שנתנה לפרויקט את פרסומו ויחידותו הוא המיקום יוצא הדופן שבו הפרויקט והמודעות לשואה התפתחו. העיירה האמריקאית [[ויטוול]], היא עיירת כורי פחם‏‏ <ref>‏בעקבות תאונה באחד מהמכרות בעיירה כריית הפחם בעיירה החלה לדאוך, עד שלבסוף נסגר המכרה האחרון בשנת [[1997]].</ref> בדרום מזרח המדינה [[טנסי]], אשר נחשבת מדינה "[[המפלגה הרפובליקנית|אדומה]]" ומסורתית.