כיפת השלשלת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
VolkovBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: mk:Купола на Верига
אין תקציר עריכה
שורה 2:
{{שכתוב}}
[[קובץ:Chain Dome.jpg|שמאל|250px]]
'''כיפת השלשלת''' (ב[[ערבית]] "קובת א סלסלה" או "מחכמת דאוד") הינה מבנה שניצב במרכז [[הר הבית]], מעט מזרחית ל[[כיפת הסלע]], בנייתה מיוחסת על ידי מרבית המקורות ההיסטוריים והחוקרים המודרניים ל[[עבד אל-מלכ]], שמלך בין השנים 685-705.‏‏<ref>‏יוצא מהכלל בולט הוא [[אולג גרבר]] טוען כי למשעה היה זה יכול להיות כל אחד מהח'ליפים האומיים, ורומז לכך שלא בלתי אפשרי שהבניין אף מאוחר לכך;
<div style="direction: ltr;">
Oleg Grabar, '''The shape of the holy - early Islamic Jerusalem''', Princeton University Press, Princeton, 1996, pg. 130
</div>‏</ref>
 
המבנה, מהקדומים ביותר שעל הר הבית, הוא מבנה קונצטרי המורכב משני חלקים.
מבנה זה הינו אחד המבנים הקדומים ביותר על הר הבית ומטרתו עדיין אינה ברורה. המבנה החל את דרכו כמצולע בעל 11 קודקודים, כשבכל קודקוד ניצב [[עמוד]], וצלעות המבנה פתוחים לאוויר, ללא [[קיר]]ות. בתוך המבנה ניצב מעגל פנימי של שיה עמודים שתמכו בתוף וב[[כיפה (אדריכלות)|כיפה]] שקוטרה 13 מטר.
המבנה הפנימי מורכב מ[[כיפה (אדריכלות)|כיפה]] שקוטרה 13 מטר הנסמכת על גבי תוף משושה, הניצב על עמוד בכל אחד מקודקודיו. המבנה החיצוני עשוי מצולע בעל 11 צדדים. במקורו, היה המבנה פתוח לגמרי, ללא כל [[קירות]] בינות לעמודים, אולם בתקופה מאוחרת יותר נסתמה אחת הצלעות החיצוניות ונהפכה ל[[מחראב]]. חלקיו הפנימיים של המבנה היו מצופים ב[[פסיפס]]י זכוכית עד [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|התקופה העות'מאנית]], בה הוחלפו ב[[אריח]]י קרמיקה.
 
בתקופה הצלבנית הפך המבנה ל[[קפלה]] על שם "[[יעקב בן חלפי|יעקב הקטן]]". ב[[ממלוכיםהתקופה הממלוכית בארץ ישראל|תקופה הממלוכית]] בנה בייברס [[גומחת תפילה]] ([[מחרב]]) בצידה הדרומי ומילא צלע זו. בתקופה העות'מאנית צופה המבנה והמיחראב בשיש.
 
==תפקיד המבנה==
הסיבה לבניית המבנה אינה ברורה. המקורות ההיסטוריים (גאוגרפים ערביים ו[[ספרות מסעות|ספרות המסעות]]) מציעים מספר סיבות, ואף החוקרים המודרניים חלוקים ביניהם.
 
מספר מקורות מספרים על מסורת לפיה במקום זה עמד בית דינו של [[דוד המלך]]‏‏<ref>במקורות אחרים: בית דינו של [[שלמה]], או סתם בית דינם של [[בני ישראל]].‏</ref> בו הייתה תלויה שלשלת שדובר שקר לא יכל לאחוז בה. יש הטוענים{{מקור}} כי מסורת זו היא שיבוש של מקום ישיבתה של ה[[סנהדרין]] בתקופת בית שני (ב[[לשכת הגזית]] ב[[בית המקדש השני|בית המקדש]]), מאחר ושמה הנקרא בערבית הוא "כיפת בית דינו של דוד".
שורה 14 ⟵ 19:
במספר מקורות מתוארת הכיפה כ[[בית אוצר]]. אולם, למרות הדמיון החיצוני החלקי‏‏<ref>‏בתי אוצר בתקופה האומיית לרוב היו מבנים כיפתיים קונצטריים, אך בעלי שורת עמודים אחת. בנוסף, בתי האוצר הוצבו לרוב בצמוד למסגד, ולפיכך כיפת השלשלת הייתה אמורה להיות סמוכה ל[[מסגד אל אקצא]] ולא לכיפת הסלע.‏</ref>לבתי אוצרות אומיים אחרים, (כגון בית האוצר שב[[דמשק]]), הרי שקשה לדמיין בית אוצר שנבנה ללא קירות. יתירה מזאת - מקור בן המאה ה-11 המתאר את מתחם הר הבית מונה את כיפת השלשלת ואת בית האוצר כשני מבנים נפרדים.
 
במקורות אחרים מתוארת הכיפה כ[[מודל]] ששימש בעת בניית כיפת הסלע. אולם גם ברעיון זה יש מספר קשיים - אם מטרת הכיפה הייתה לסייע בעת הקמת כיפת הסלע, מדוע נבנתה בקרבה כל כך גדולה, עד שהיא עשוייה להפריע למלאכת הבנייה, ומדוע לא פורקה עם סיום הבנייה? גם ההבדלים האדריכליים בין שתי הכיפות מעוררים תהיות - כיפת הסלע מורכבת משלושה חלקים - מעגל ושני מתומנים, בעוד כיפת השלשלת מורכת משני חלקים שאינם דומים לכיפת הסלע. וההבדל הבולט ביותר - חיסרון הקירות החיצוניים.
במקורות אחרים מתוארת הכיפה כ[[מודל]] ששימש בעת בניית כיפת הסלע.
 
דעה רביעית, שאינה מופיעה במקורות ההיסטריים, הוצעה על ידי [[‏מרים רוזן-איילון]]. רוזן-איילון שמה לב לעובדה כי כיפת השלשלת ניצבת בדיוק במרכז הר הבית. רוזן איילון אף זיהתה בקצהו של הציר דרום-צפון את מה שלדעתה הוא מיקומו של המחראב המקורי של [[מסגד אל אקצא]], ולפיכך כיפת השלשלת שימשה במשמעות דתית-סמלית, אולי בכעין [[אומפאלוס]]
 
ב[[התקופה העותמאנית בארץ ישראל|תקופה העותמאנית]] שופצה הכיפה, וחלקים ממנה צופו ב[[אריח]]י [[קרמיקה]]. במאה ה-20 עברה הכיפה מקצה שיפוצים נוסף.
שורה 22 ⟵ 29:
 
==לקריאה נוספת==
* מרים רוזן־איילון, "מקור קדום על בניית כיפת השלשלת בהר־הבית", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] 11''', [[יד יצחק בן צבי]], 1979
<div style="direction: ltr;">
*[[מרים רוזן-איילון|Myriam Rosen-Ayalon]], '''Early Islamic monuments of al-Haram al-Sharif''', [[האוניברסיטה העברית בירושלים|The Hebrew University of Jerusalem]], 1989, pp. 25-29
</div>