פיתוי (הלכה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 25:
הוא כותב "והתבונן ביושר המשפט" - עד כמה יש הגיון בעונש המוטל על המפתה. האדם הרגיל אינו מפתה נערה "הראויה לפי כבודו להנשא לה". אם הוא מוצא נערה מתאימה הוא פונה אל משפחתה ובא בברית נישואין כדת וכדין.
 
אבל "הנכבדים" - אלא אשר אמצעים כספיים בידם - כאשר רואים נערות המוצאת חן בעיניהם יתנו להן מתנות ויפתו אותן ואפילו יבטיחו להן נישואין בעתיד. הנערה הבתולה נענית להן לאור ההבטחות. אך "לבבו לא כן ידמה אלא למלאות בה תאוואתותאוותו ולעוזבה ולהתפאר עם זםזמם זה אצל הבחורים" - דהיינו, הוא לא חושב למלא את ציפיותיה, רק יאנוס אותה ויספר על כך בגאווה לחבריו.
 
לפי-כך התורה ציוותה: שהאונס יקח אותה לאישה, יביא אותה לביתו במעמד של אשת איש, למרות שהיא אולי צעירה מדי ולא במעמדו. אבל אם אביה ייסרב לתת אותו לה אז יהיה עליו '''לשלם לאביה ''' מוהר, כמו לאישה הרגילה. התשלום הוא '''לא לה''' אלא לאביה שכן הוא זה שיצטרך לחפש חתן אחר ולשאת בתשלום. ואולי גם היא מעט אחראית לתוצאה.
 
המצווה הבאה מדברת על מכשפה, אשר אותה יש להמית. אברבנאל מציע את ההסבר הבא: בדרך כלל הנערות יפותו ללכת אחרת הנכבדים על-ידי נשים, אותן הן מדמה ל"מכשפות" - אולי ה"סרסורים" בימינו. הוא מבאר כי בחכמתן ובנסיונן הן משכנעות את הצעירות ללכת אחרי הנכבדים. "היא המביאה את האיש ואת הנערה לניאוף". הוא לומד על הקשר בין מכשפה לבין ניאוף מ[[ספר מלכים]], בו נאמר על [[איזבל ]]:"...עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים." <ref>ב',ט', כ"ב</ref>. לדעתו, הנשים המכשפות "יטו יותר לאומנות הכישוף מן האנשים וכל שכן בפיתוי הבתולות".