טמפרטורת מעבר זכוכיתי – הבדלי גרסאות

'''טמפרטורת מעבר זכוכתית (Tg)''' היא [[טמפרטורה]] בה מוצק אמורפי (זכוכית או פולימר אמורפי) עובר ממצב מוצק למצב רך בו הוא ניתן לעיבוד: מתיחה אלסטית או פלסטית ללא שבר. בפועל, מצב צבירה זה מתייחס לכושר התנועה והפיתול של האזורים האמורפיים בפולימר. מתחת לטמפ' זו הפולימר נוקשה (דמוי זכוכית), ואילו מעל לטמפ' זו הפולימר מתאפיין ברכות.

 

הגורמים המשפיעים על טמפ' המעבר הזכוכתית הם אותם הגורמים במשפיעים על גבישיות הפולימר. (קשרים בין-מולקולריים, קבוצות קשיחות לאורך השרשרת וקבוצות צדדיות). עם זאת, ישנם מספר פולימרים בהם יש לבדוק את מאפייני הפולימר בצורה דקדקנית, כמו פוליסטירן ופוליאתילן גבה צפיפות.

 

לפוליסטירן קבוצה צדדית נפחית המונעת פיתול, וגורמת לשרשראות להיות ישרות יותר. הקבוצה הצדדית נפחית, ולכן מונעת את התקרבות השרשראות. מכיוון שהשרשראות רחוקות, הפולימר מתאפיין באמורפיות. הציפייה היא שפולימר אמורפי יהיה עם טמפ' מעבר זכוכתית נמוכה. במקרה זה הטמפ' גבוהה (כ-80°C), מכיוון שכושר התנועה והפיתול באזורים האמורפיים מוגבל מאוד.

 

פוליאתילן, שהתקבל בפילמור על ידי סיפוח בנוכחות זרזי ציגלר-נאטא, ומתאפיין בגבישיות רבה. (כתוצאה מתנאי הפילמור: טמפרטורה ולחץ נמוכים ושימוש בזרזים). למרות הגבישיות הרבה, במקרה זה הטמפ' תהיה נמוכה, מכיוון שבאותם אזורים אמורפיים מעטים שיש לו, כושר התנועה והפיתול בהם הוא מיידי.