יום ליקוט עצמות – הבדלי גרסאות

בהלכה היהודית, '''יום ליקוט עצמות''' הוא היום בו אוספים את [[עצם|עצמות]] הנפטר או הנפטרת מ[[קבורה|קברם]] הזמני, ומעבירים אותו אל קבר קבוע. על-פי ההלכה, יום זה הוא מעין יום קבורה, והקרובים נוהגים בו מקצת [[מנהגי אבלות]].

 

[[תמונה:Ossuary Hecht Museum.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אוסף [[גלוסקמא]]ות ב[[מוזיאון הכט]] ב[[אוניברסיטת חיפה]]]]

 

ה[[רמ"א]] בהגהותיו לשולחן ערוך פסק בסוגיה זאת כדעת הרא"ש.

 

הסיבה לצורת ה[[קבורה]] הדו שלבית הזאת היא שבתקופה הראשונה היו ממתינים עד שיתעכל הבשר מגופת הנפטר/ת. לאחר התעכלות הבשר, ולאחר שמגופת המת נשארו רק העצמות, היו אוספים את העצמות ומעבירים אותם אל המקום המיועד להם - חדר ובו עצמות כל מתי המשפחה ("מאספה") ב[[תקופת בית ראשון]], ו[[גלוסקמא]]ות ב[[תקופת בית שני]]. ארון הקבורה היה נטמן ב[[אדמה]] או ב[[מערה]] ובכך היה בא אל סופו תהליך קבורת הנפטר/ת. מטבע הדברים כשפסק המנהג לקבור את הנפטר/ת באופן דו שלבי פחת השימוש בהלכה של יום ליקוט עצמות. למרות זאת הלכה זאת מצויה בשימוש גם בימינו אנו.