הדלקת הנרות במקדש – הבדלי גרסאות

'''הדלקת הנרות במקדש''' היא [[מצווה]] על פי [[ההלכה]] היהודית אשר התקיימה ב[[בית המקדש]] פעמייםבבוקר ביוםובערב, כאשר בבוקר בעיקר הוטבו הנרות על ידי הכנתם להדלקה. הנרות הן של [[מנורה|מנורת שבעת הקנים]] אשר הוצבה בצד הדרומי של [[ההיכל]] אשר הכילו [[שמן זית]]. הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה ולרוב הדעות היא מהות המצווה. בניגוד להטבת הנרות, הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו [[כהן]], כל עוד הוא אינו נכנס להיכל<ref>משנה תורה הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ז</ref>.

הדלקת הנרות וטיפול בהם היתה נעשית בבוקר ובערב. בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי [[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]] (לוג הוא כשליש ליטר לפי [[מידות ומשקלות תורניים#קביעת המידות|שיטת ר' חיים נאה]]) בכל נר, כמות המספקת ללילות החורף הארוכים. בבוקר היו מדליקים מחדש את שני הנרות המזרחיים, במידה והיה צורך, מכיון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד כדברי הפסוק, "נר תמיד" ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר, הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. לנרות האחרים שכבו היו מנקים, מחליפים את הפתילה והשמן ומדליקים מחדש ישירות מהנרות השכנים. אם כל הנרות כבו, היו מדליקים אותם מחדש מ[[אש]] [[מזבח העולה]]. הדלקת כל שבעת הנרות היתה נעשית רק בערב<ref> [[משנה]] [[מסכת תמיד]] פרק ג משנה ח לפי פירוש ברטנורה</ref>.

בפסוק בספר שמות נאמר "שמן זית זך כתית למאור" ומכאן למדו חז"ל שהשמן ששימוש למילוי המנורה היה באיכות הגבוהה ביותר המכונה "ראשון שבראשון"<ref> תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פו ע"א</ref>. שמן זה בא מהזיתים המובחרים הנמסקים מצמרת עץ הזית ואשר עברו כתישה - ולא טחינה אשר יכול לגרום לעכירות בשמן.