ארוחת בוקר על הדשא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 25:
חידוש של מאנה הוא שילוב בין כמה טכניקות של ציור. בחלק מהציור משיכות המכחול הן מלוטשות - לדוגמה ויקטורין - ובחלק מהציור יש משיכות מכחול מטושטשות, מחוספסות. דבר זה שונה מהציור המסורתי שבו כל הציור נראה מלוטש באופן שווה.
מאנה צייר ציורים שנחשבו לפרובוקטיבים ועוררו סקנדל. הציור גרם לאי נוחות רבה בקרב ה"נובו-רישים" של המאה ה- 19 בפריז משתי סיבות. ראשית, האישה עירומה ואילו שני הגברים לבושים; שנית, האישה מתבוננת ישירות אל הקהל ולא משפילה את עיניה. ▼
הקהל שהגיע למוזיאון ביום ראשון אחר הצהריים הבין שלא מדובר בעירום סימבולי אלא באישה רגילה, בת הזמן. העירום הוא נוכח, קונקרטי והאישה היא אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים של המעמד הבורגני וחשף את אופיה הבלתי מוסרי של "התקופה היפה":
הציור, למעשה, שם מראה מול פניהם של הגברים הבורגניים ובסיטואציה לא נוחה כלל: במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון יחד עם נשותיהם, ילדיהם ולעיתים הבוס בעבודה. מאנה ידע זאת ועשה זאת כמחאה חברתית. ▼
ציירי התקופה נהגו לצייר את חיי הרחוב המשועשעים של פריז, כאשר לעיתים ציוריהם היו תעתיק של המציאות ולעיתים נכח בהם יסוד ביקורתי, כגון ציורו זה של מאנה.▼
[[קטגוריה:ציורים]]
שורה 48 ⟵ 58:
[[ru:Завтрак на траве (картина Мане)]]
[[zh:草地上的午餐]]
▲=== חשיבות הציור ===
▲מאנה צייר ציורים שנחשבו לפרובוקטיבים ועוררו סקנדל. הציור גרם לאי נוחות רבה בקרב ה"נובו-רישים" של המאה ה- 19 בפריז משתי סיבות. ראשית, האישה עירומה ואילו שני הגברים לבושים; שנית, האישה מתבוננת ישירות אל הקהל ולא משפילה את עיניה.
▲הקהל שהגיע למוזיאון ביום ראשון אחר הצהריים הבין שלא מדובר בעירום סימבולי אלא באישה רגילה, בת הזמן. העירום הוא נוכח, קונקרטי והאישה היא אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים של המעמד הבורגני וחשף את אופיה הבלתי מוסרי של "התקופה היפה": רוב הגברים הבורגנים נהגו לפקוד מועדוני זנות ובורדלים ולעסוק בסחר חליפין מיני.
▲הציור, למעשה, שם מראה מול פניהם של הגברים הבורגניים ובסיטואציה לא נוחה כלל: במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון יחד עם נשותיהם, ילדיהם ולעיתים הבוס בעבודה. מאנה ידע זאת ועשה זאת כמחאה חברתית.
▲ציירי התקופה נהגו לצייר את חיי הרחוב המשועשעים של פריז, כאשר לעיתים ציוריהם היו תעתיק של המציאות ולעיתים נכח בהם יסוד ביקורתי, כגון ציורו זה של מאנה.
| |||