מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה – הבדלי גרסאות

הפרס נוסד ב-[[1824]] והראשונים שזכו בו היו [[צ'ארלס בבג']] ו[[יוהן פרנץ אנקה]]. בשנים הראשונות הוענקה יותר ממדליית זהב אחת לשנה, אך ב-1833 הוחלט להעניק רק מדלייהמדליה אחת כל שנה. ב-[[1846]] נתגלה כוכב הלכת השמיני [[נפטון]] מה שיצר בעיה למי להעניק את הפרס. רבים חשו שיש להעניק את הפרס במשותף ל[[ג'ון קוץ' אדאמס]] שחישב את מסלולו של נפטון וקבע היכן יש לחפש אותו ו[[אורביין לה ורייר]] שגילה אותו תצפיתית. בשל המחלוקת, לא חולק הפרס ב-[[1847]].

ב-[[1848]] חולקו כפיצוי 12 "פרסי עדות" לאנשים שונים, כולל אדאמס וורייר ולא הוענקה מדליית הזהב. ב-[[1849]] חודשה הענקת הפרס עם מגבלת זוכה יחיד לשנה. אדאמס קיבל את המדלייההמדליה לבסוף ב-[[1866]]. ורייר קיבל אותה ב-[[1868]], והמעניק היה ג'ון אדאמס, שהיה נשיא החברה המלכותית לאסטרונומיה באותה עת.

הנוהג להעניק מדלייהמדליה אחת נמשך עד [[1963]] כאשר רק ב-[[1867]] ו-[[1886]] הוענקו שתי מדליות. בכמה שנים לא הוענקו מדליות כלל. החל מ-[[1964]] אין הגבלה, וברוב השנים מוענקות שתי מדליות, אחת עבור הישגים באסטרונומיה והשניה עבור הישגים בגאופיזיקה.