|
'''מונופוניה''' (מונו: אחד, פוניה: קול, צליל) הוא מונח המתייחס ל[[מוזיקה]] רב-שהיא, כעיקרון, חד קולית. במונופוניה נעיםנע יחדיולבדו מספרקול, קולותאשר באחידותלעיתים מקצביתמוכפל וטונאלית,באוקטבה כךע"י שלמעשהקולות הקולותאו מכפיליםכלים זהאחרים, שישירו למעשה את זהאותו הקו בדיוק.
המונופוניה נבדלת מה[[פוליפוניההטרופוניה]], בהושונה לכל קול עצמאות מקצבית וטונאלית, ומהמה[[הומופוניה]]. בה כל הקולות נעים באחידות מקצבית, אך בעצמאות טונאלית.
על פי השערת המוזיקולוגים, עד לתקופת [[ימי הביניים]] המאוחרים (מ[[המאה ה-10|המאה העשירית]] ואילך) עיקר הסגנון המוזיקלי שהיה תחת שימוש בעולם המתורבת נשא אופי מונופוני. זאת, מאחר שהיסוד העומד בבסיס הכתיבה הפוליפונית וההומופונית הוא תפיסת המרקם המוזיקלי כנע על פי חוקי השיטה [[טונאליות|הטונאלית]] (שהינה גם הבסיס ל[[הרמוניה]] המודרנית), וזאת החלה להתפתח רק לקראת סוף ימי הביניים, לעומת התפיסה ההוריזנטליזציילית (קווית, [[מלודיה|מלודית]]) אשר הייתה רווחת עד תקופה זו.
גם ה"[[אורגנום]] המקביל", אשר התפתח [[התקופה הרומנסקית|בתקופה הרומנסקית]], נחשב למונופוני על אף שישנה בו הכפלה מדויקת של ה[[קנטוס פירמוס|שונט הגרגוריאני]] לא רק במרווחים של [[אוקטבה]] אלא אף של [[קווינטה]], מאחר שגם ז'אנר זה מבוסס על התפיסה ההוריזנטליזציילית. אשר על כן, כשם שההכפלה של האוקטבה אינה למעשה באותו ה[[טון (מוזיקה)|טון]] של השונט הגרגוריאני, אך משתלבת בו היטב בשל היותה מרווח "זך", באוזניים ההורזנטליזצייליות גם הקווינטה, הנחשבת למרווח "זך", משתלבת היטב בשונט הגרגוריאני ומתאחדת עמו.
==ראו גם==
|
