יצחק חיותמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סיפור סיפור |
גרררר |
||
שורה 6:
חיותמן נשא לאשה את חיה גיטל לבית לרמן ופתח בית מסחר. עם זאת את עתידו ראה רק בארץ ישראל אליה עלה ב-[[1890]], לבדו, אשתו נשארה בבית אביה עד שיצחק יתבסס בארץ. תחילה טייל ב[[ירושלים]], [[חברון]] ו[[יריחו]] ולאחר מכן ביקש להתקבל כפועל חקלאי ב[[ראשון לציון]].
לפי סיפורו של נכדו, ה[[אדריכל]] יצחק חיות-מן, יצא חיותמן באותה תקופה לכיוון [[עבר הירדן המזרחי]] והתכוון להגיע עד [[מכה]] בתקווה למצוא שם את [[עשרת השבטים האבודים]] ולהעלותם לארץ ישראל. באיזור [[חיג'אז]] שיכנעו אותו [[בדואים]] מקומיים כי יסוב על עקביו<ref>[http://www.thehope.org/hebrew/isratribes.htm מערכת שבטי ישראל חדשה] מתוך גליון אפריל 98 של הירחון "חיים אחרים"</ref>.
לאחר כשלונו לקבל עבודה מסודרת בראשון לציון, עבר ל[[רחובות]] והיה מבין מארגני "אגודת העשרות" או "אגודת אחים" שנוסדה ב-[[1891]] במתכונת אגודה חשאית בהשראת אגודת [[בני משה]]. לאגודה היו שתי מטרות. אחת אחווה בין החברים שהתבטאה בעזרה הדדית, [[מטבח]] ו[[מכבסה]] משותפים וקופה משותפת, והשניה הגנה, שמירה וארגון צבאי ב"עשרות", כלומר מסגרות של עשרה פועלים כל אחת לשם הגנה עצמית. האגודה התכוונה להתיישב בואדי חנין ([[נס ציונה]]) אך התפוררה כעבור שנה. בין חברי האגודה נמנו, בנוסף לחיותמן גם נח שפירא ('ברנש'), אפרים חרל"פ, [[ישראל בלקינד]] ויחיאל מיכל הלפרין<ref>[http://tnuathaavoda.info/zope/home/14/1179256839 התאגדויות פועלים לפני הקמת ההסתדרות]</ref>. לאחר מכן עבר ל[[חדרה]] ולקה ב[[מלריה|קדחת]], לפי עצת הרופא [[הלל יפה]] הסכים לעזוב את חדרה.
| |||