יצחק חיותמן – הבדלי גרסאות

לאחר כשלונו לקבל עבודה מסודרת בראשון לציון, עבר ל[[רחובות]] והיה מבין מארגני "אגודת העשרות" או "אגודת אחים" שנוסדה ב-[[1891]] במתכונת אגודה חשאית בהשראת אגודת [[בני משה]]. לאגודה היו שתי מטרות. אחת אחווה בין החברים שהתבטאה בעזרה הדדית, [[מטבח]] ו[[מכבסה]] משותפים וקופה משותפת, והשניה הגנה, שמירה וארגון צבאי ב"עשרות", כלומר מסגרות של עשרה פועלים כל אחת לשם הגנה עצמית. חיותמן היה בהתארגנות זו "שר חמישים". האגודה התכוונה להתיישב בואדי חנין ([[נס ציונה]]) אך התפוררה כעבור שנה. בין חברי האגודה נמנו, בנוסף לחיותמן גם נח שפירא ('ברנש'), אפרים חרל"פ, [[ישראל בלקינד]] ויחיאלו[[מיכאל מיכל הלפריןהלפרן]]<ref>‏[http://tnuathaavoda.info/zope/home/14/1179256839 התאגדויות פועלים לפני הקמת ההסתדרות]‏</ref>. לאחר מכן עבר ל[[חדרה]] ולקה ב[[מלריה|קדחת]], לפי עצת הרופא [[הלל יפה]] הסכים לעזוב את חדרה ולעבור ל[[זכרון יעקב]].

באותה תקופה הגיע מאיר דיזנגוף לנהל את [[בית חרושת|בית החרושת]] ל[[זכוכית]] ב[[טנטורה]] מטעם [[אדמונד רוטשילד]] והציע ליצחק חיותמן להצטרף אליו יחד עם אשתו וילדיו. בקיץ [[1894]] חלתה אשתו בקדחת ו[[עיוורון|והתעוורה]] ובני הזוג עברו להתגורר בבית [[משפחת אהרנסון]] ב[[זכרון יעקב]]. ב-[[1896]] עבר ל[[הגליל|גליל]] עם הגרעין המייסד של המושבה [[מטולה]], שם הקים משק פרטי, שימש כראש ועד האיכרים וסייע למתיישבים בהלוואות וברכישת קרקעות. תנאי המחייה במטולה היו קשים ביותר לאשתו ולילדיהם: זכריה, בן ציון, זרובבל, שולמית, גאולה, הרצל, יהודה וחגי.