יחיא נחום – הבדלי גרסאות

הרב נחום סייע בידי הרב הראשי להילחם ב[[דרדעים]] - מתנגדי [[ספר הזוהר]] וה[[מקובלים]], שדעותיהם החלו להתפשט בתחילת [[המאה ה-19]] ב[[צנעא]], בהדרכת מנהיגם ה[[דיין (משפט עברי)|דיין]] הרב [[יחיא קאפח]], והיה מבין המסכימים על הספר [[אמונת ה']] (ספר פולמוסי כנגד ספרו האנטי קבלי של הרב יחיא קאפח [[מלחמות ה']]). הרב נחום פעל רבות להצלת יתומים יהודים מידי השלטונות שביקשו [[איסלאם|לאסלם]] אותם בכפייה, הוא אף הושלך לכלא מספר פעמים על פעילות זו ואף עונה קשות. בסביבות שנת [[1935]] הוא נאסר שוב על ידי מושל העיר [[כוחלאן]] ורק לאחר מאמצים מרובים שהופעלו על [[מלך תימן]] ה[[אימאם]] [[יחיא חמיד אדין]] הוא שוחרר. בעקבות כך, החליט לברוח מתימן ובדרך רגלית ארוכה ומסוכנת עלה ל[[ארץ ישראל]], בזמן שמשפחתו עדיין בתימן. הרב נחום התיישב ב[[תל אביב]] בשכונת [[כרם התימנים]]. הוא הקדיש חלק מביתו ל[[חסר בית|חסרי בית]] ועסק רבות ב[[גמילות חסדים]]. הרב [[בן ציון מאיר חי עוזיאל]] מינה אותו לרב שכונת כרם התימנים ולמפקח על ה[[כשרות]] בתל אביב. לפני מינויו, התכתב עם הרב עוזיאל בהלכות שחיטה וטריפות וחלק עליו בתוקף. כשסבר הרב עוזיאל שאין להכשיר שום סירכא בכבשים ועיזים תמה עליו הרב נחום במכתבו בזו הלשון: "יסלח נא כבוד תורתו לציין לנו באיזה מקום כתב מרן דין סרכות וכבשיםבכבשים שהוא חלוק מבהמה גסה?". הרב נחום שימש כמגיד שיעור ב[[ישיבת אוהל תורה]] בתל אביב עד למותו.