פואד סניורה – הבדלי גרסאות

בתחילת דרכו נתפס סניורה כדמות טכנוקרטית אפורה, אך עם חלוף הזמן הוא הוכיח את שליטתו הרמה בפוליטיקה הלבנונית והצליח לצלוח בשלום משברים פוליטיים כמו הקפאת פעילותם של השרים השיעים בממשלת לבנון בדצמבר 2005 ואיום [[חזבאללה]] בפרישה מן הממשלה. כמו כן הוא הצליח לשמור על יחסים מיוחדים עם [[ארצות הברית]], המהווה את המשענת לממשלתו בקהילה הבינלאומית, למרות לחצים מצד גורמים פרו-סוריים כגון חזבאללה והגנרל [[מישל עאון]]. למרות התבטאויות אנטי-סוריות של סניורה בעבר, בממשלתו כיהנו בתפקידים בכירים חברי חזבאללה, התומכים בנוכחות סורית בלבנון. סניורה עצמו נחשב למנהיג ערבי מתון, והביע לא פעם את תמיכתו ב[[יוזמת השלום עם ערב הסעודית|יוזמת השלום של הליגה הערבית]] ‏‏<ref>‏[http://news.walla.co.il/?w=//1105274 סניורה לישראל: אמצו את יוזמת השלום], 11 במאי 2007, אתר [[וואלה]]‏</ref>, עם זאת הוא טען כי "לבנון תהיה המדינה האחרונה" לחתום הסכם שלום עם ישראל.

 

 

עם תום מלחמת לבנון, התנגדו המפלגות הפרו-סוריות ליישומה של [[החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם]], שכללה הגבלות על פריסת חזבאללה ב[[דרום לבנון]]. בנוסף לכך, המפלגות התומכות בסוריה התנגדו להקמתו של בית דין בינלאומי לשפיטת האחראים לרצח [[רפיק חרירי]]. מעבר לכל זאת, לאור התפישה הרווחת בלבנון כי חזבאללה ניצחה בעימות עם ישראל, העלה הפלג הפרו-סורי את הדרישה כי השרים השיעים יזכו לשליש (שיכול לחסום כל החלטת ממשלה) מכלל מושבי הממשלה. סניורה ו"כוחות ה-14 במרס" סירבו להתפשר, וכל שרי חזבאללה, [[אמל]] והמפלגות הפרו-סוריות האחרות פרשו מהממשלה והותירו בה 18 שרים בלבד. לאחר רצח שר התעשייה [[פייר אמין ג'ומאייל|פייר ג'ומאייל הבן]] ב-[[21 בנובמבר]] [[2006]], הצטמצה ממשלתו של סניורה ל-17 שרים - שר אחד בלבד מעל המינימום הנדרש לכינוסה של הממשלה. שר הפנים שהתפטר בפברואר, חסן סבאח, נזעק לעזרה והכריז על חזרתו לממשלה.