הרצון הכללי – הבדלי גרסאות

כאשר דנים בתאוריה הפוליטית של [[ז'אן-ז'אק רוסו|רוסו]], הכרחימייחס לעסוקחשיבות בשניגדולה מושגילמושג מפתח: "[[הרצון הפרטי]]" ו"הרצון הכללי". המושגיםמושג הללו מייצגים באיזשהו אופן את הניגוד שיש בין האינטרס של היחיד לאינטרס הכולל של החברה כקולקטיב. "רצון הכלל"זה מייצג על פי רוסו את סך כל ה"רצונות הפרטיים", שיש לכל הפרטים אשר שותפים באמנה החברתית. רוסו מייחס חשיבות גדולה למושג "הרצון הכללי" שהוא אחד, ומייצג את האינטרס הקבוצתי הכולל. רצון זה לא ניתן לחלוקה, ולא ניזון מהשפעות זרות של האינטרסים הפרטיים בחברה. החירותה[[חירות]] של היחיד באה לידי ביטוי ב"רצוןברצון הכללי". הפרטים בחברה מוסרים את עצמם ואת כל [[זכויות|זכויותיהם]] לידי [[שלטון|הגוף הציבורי]], כך שבסופו של תהליךהתהליך, לא מסר בעצם אף אחד אחד את עצמו לשום אדם. הפרט אומנםאמנם מאבד את [[חירות|חירותו]] הטבעית, אך זוכה בחירות ממוסדת. הנחת היסוד הבסיסית של רוסו בכל מה שקשורהקשור לרצון הכללי, היא שאדםכי אדם מסוגל לוותר על שיקוליו האנוכיים ולפעול לטובתלמען טובת הכלל. בסופו של דבר זו גם טובתו שלו.

אחד המשפטים היותר שנויים במחלוקת באמנה הוא המשפט שמסגרתו טוען רוסו כי שבמידהבמידה ויהיה מישהו "שימאן להישמע לרצון הכללי, יכריחהו לכך הגוף כולו. דבר זה אין פירושו אלא זה שיכריחוהו להיות חופשי" . יש הרואים במשפט זה יסוד [[טוטליטריזם|טוטאליטריטוטליטרי]]. ברם, יש לו גם היבט חיובי מאוד בכל הקשור לתפיסתו האופטימית של רוסו בכל הקשורהשייך לטובתולעניין טובתו של כל פרט באותה חברה אידיאלית שהוא הוגה.

בתפיסתו של רוסו "[[חופש|אדם חופשי]]" הוא אדם שחיהחי על פי [[תבונה|התבונה]] ונשמע לרצון הכללי. החוקה[[חוק]] במדינתו הוא ביטוי לרצון הכללי. רוסו ראה [[חוק|בחוק]] ערך מקודש, שמשמשהמשמש כמחסום ששומרהשומר על הפרט במדינה מפני שרירות לבו של השלטון. בני האדם כולם משרתים למעשה אחד את השני אבל אין להם אדון.