שיתוף עובדים בקבלת החלטות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
==המודל הגרמני לשיתוף עובדים בקבלת החלטות==
המודל הגרמני לשיתוף עובדים מגלם שיטת שיתוף עובדים ייחודית, שראשיתה בתעשיית הפחם הפלדה והברזל ב[[גרמניה המערבית]] שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] <ref>http://www.eurofound.europa.eu/emire/GERMANY/CODETERMINATIONINTHECOALIRONANDSTEELINDUSTRY-DE.htm שיתוף עובדים בתעשיית הפחם והפלדה בגרמניה</ref>. הניהול המשותף בגרמניה המערבית נתמך ב"חוק הניהול המשותף" משנת 1951, אשר עודכן באופן מקיף בשנת 1976 ובחוק מועצות העובדים, אשר איפשר שיתוף עובדים גם בחברות מתעשיות אחרות המעסיקות בין 501 ל-1,999 עובדים משנת 1952 ועדכונו בשנת 1972. כחלק מהרפורמה בשנת 1976, הממשלה הגרמנית הרחיבה את תחולת חוקי השיתוף על כל הארגונים המעסיקים למעלה מ-2,000 עובדים על פני כל המגזרים במשק הגרמני.כל החוקים הועברו גם ל[[גרמניה המזרחית]] לאחר האיחוד. על ידי השילוב של חוקים אלו, 85% מכלל העובדים הגרמניים נכללים בצורות מסוימות של שיתוף עובדים <ref>http://www.country-data.com/cgi-bin/query/r-4945.html</ref>. שיתוף העובדים בגרמניה מיושם דרך שני מבנים עיקריים: המועצה המפקחת ומועצות עובדים או מועצות ייצור. בקרב למעלה משני –שליש מכלל הפירמות הגרמניות קיימות מועצות ייצור כאשר רק כרבע מהפירמות בגרמניה בעלות מועצות עובדים. הניהול המשותף מופעל בשלוש רמות ארגוניות:
(1) רמת המועצה המפקחת: לפני 1976, היה נהוג במפעלי הפחם והפלדה המעסיקים מעל ל-1,000 עובדים לקיים מועצה מפקחת בת 11 חברים (או יותר, ובלבד שנשמר היחס הייצוגי), כאשר חמישה דירקטוריונים הם חברי ההנהלה, חמישה הם נציגי העובדים ואחד הוא אישיות ניטראלית. החל משנת 1976, המועצה המפקחת בכל ארגון מורכבת ממספר שווה של נציגי עובדים ונציגי הנהלה. המועצה המפקחת מונה 12, 16, או 20 חברים, בהתאם לגודל החברה <ref>http://www.iaaeg.de/documents/QuintE60.pdf</ref> <ref>http://www.eurofound.europa.eu/emire/GERMANY/CODETERMINATION-DE.htm שיתוף עובדים בגרמניה</ref> . יושב הראש הוא מנציגי ההנהלה ובמידה ובהצבעה מסוימת יש שוויון, ניתנת לו הזכות להצביע בשני קולות ובכך למעשה, במובן הפרקטי, לנציגי ההנהלה יש יתרון של קול אחד על פני נציגי העובדים במועצה המפקחת. נציגי ההנהלה נבחרים בפגישת הנהלה כללית ונציגי העובדים נבחרים למועצה על ידי בחירות ישירות בין העובדים. נציגי העובדים חייבים לכלול לפחות עובד אחד [[צווארון לבן|מהצווארון הלבן]] ואחד [[צווארון כחול|מהצווארון הכחול]], עובד בדרגת מנהל ושני חברי [[איגוד מקצועי]] . חוק האיגוד בגרמניה דורש לפחות
(2) רמת הנהלת המפעל: בהנהלה יושב נציג העובדים כמנהל כוח אדם וכחבר הנהלה שווה זכויות, אשר נבחר על ידי מועצת המנהלים ברוב קולות <ref>http://www.macro.org.il/lib/7281438.pdf דו"ח מסכם והמלצות למדיניות של פרוייקט בנושא שיתוף פעולה בתהליך קבלת החלטות בין ההנהלה לעובדים ברמת המפעל</ref>.
(3) רמת מועצת העובדים: מועצת העובדים מייצגת את האינטרסים של כל העובדים בחברה שאינם בהנהלה, כולל עובדי-חוץ ועובדים שאינם חברים באיגוד מקצועי. המועצה עוסקת בנושאים כגון חוקי עבודה, שעות עבודה, כינון עקרונות תשלום, בטיחות ובריאות העובדים וריכוז ההצעות לשיפור של העובדים. אחד מתפקידיה החשובים של המועצה, היא לספק לעובדים מידע וייעוץ בנושאים כלכליים הקשורים לחברה. זוהי גם אחת מזכויותיה החשובות של המועצה, להיות רשאית לקבל גישה לכל אינפורמציה מסוג זה. למרות שמועצת העובדים אינה נהנית מ[[סטטוס]] של איגוד מקצועי, היא משגיחה על יישומם של הסכמים קיבוציים וחוקי עבודה <ref>http://www.eurofound.europa.eu/emire/GERMANY/CODETERMINATIONRIGHTSOFTHEWORKSCOUNCIL-DE.htm זכויות שיתוף של מועצת העובדים בגרמניה</ref>.
| |||