שלמה פישר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Tzvich (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 7:
הרב שלמה פישר נולד ב[[ירושלים]] בכ"ט [[שבט (חודש)|שבט]] [[תרצ"ב]] ([[6 בפברואר]] [[1932]]), להוריו, ר' אהרן ודבורה פישר.
ר' אהרן היה מה"[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]]" בירושלים. הוא התפרסם בשנים מאוחרות יותר, כזה שירה במנהיג ההמון הערבי שבא לפרוע ביהודים ביום שישי של [[מאורעות תרפ"ט]].<br />
הרב פישר התייתם מאביו, ר' אהרן, בגיל צעיר ביותר. בספריו הוא מציין לטובה את הרב יחיאל מתתיהו דיוויס ששגידלשגידל אותו ואת אחיו וטיפל בהם במסירות.<br />
בצעירותו למד הרב פישר ב[[ישיבת מיר]] הידועה בירושלים, אצל הרב [[אליעזר יהודה פינקל]] שהיה ראש הישיבה באותה תקופה. על פי עדותו של הרב פישר, הוא זכה לקירבה מיוחדת לרב פינקל, שביקש ממנו לומר דברי תורה בפניו בימי שישי.<br />
 
שורה 18:
 
רוב זמנו מוקדש ללימוד עם חברותות, חלקם מתלמידי הישיבה וחלקם ממקומות אחרים. למרות היותו בן למשפחה בולטת מצאצאי [[היישוב הישן]] השמרני, גישתו חדשנית יחסית. דרכו כלמדן מבוססת על בירור של מושגי יסוד מחד גיסא ועל בקיאות רחבה מאידך גיסא. מבחינה מסוימת ניתן לראות את דרכו כמעין מיזוג של דרך לימודו של בעל ה[[חזון איש]] בלמדנות נוסח [[שיטת בריסק]]. ככלל הוא ממליץ על עיון מרובה בספרי האחרונים, בין השאר, הוא מרבה לעסוק בספר [[שב שמעתתא]] ואף מעביר בביתו, מדי שבוע, שיעור קבוע בספר זה.<br />
בשיעוריו ובכתביו הוא נוהג להשתמש בביטויים ובמונחים ייחודיים אופיינים, כזה הוא, לדוגמה, המונח 'משל', שמשמעותו, בהקשר זה, הסברת העקרון ההגיוני העומד מאחורי בדיןדין מסוים באמצעות המשלתו לזה העומד מאחורי דין אחר, שבו הוא מובן וברור יותר. מושג אחר הוא 'צורה וצביון', כלומר - חשיבותה של צורת המעשה כמבטאת את תוכנו וכמכריעה את מעמדו ההלכתי גם אם לאמתו של דבר תוכן זה אינו קיים בו. למרות ייחודה, מעוגנת דרכו היטיב בלמדנות הישיבתית המסורתית והכרותו את המחקר התלמודי האקדמי אינה ניכרת בה.<br />
דרכו באגדה דומה לדרכו בהלכה. בדרשותיו הוא מלבן את משמעותם של רעיונות יסוד תוך שימוש במקורות רבים, ביניהם מקורות קבליים לא מעטים. מושג מרכזי במשנתו ההגותית הוא 'כלל ישראל'. כלל ישראל אינו רק אוסף הפרטים המרכיבים אותו, אלא ישות בפני עצמה. יתר על כן - התורה והמצוות נתנו, בראש ובראשונה, כחוקים החלים על עם ישראל כעם, מכאן האופי המשפטי של ה[[הלכה]], הקיים גם במצוות הנראות לכאורה כ'דתיות' טהורות. מתוך כך, יש להבין הערמות הלכתיות שונות לא כפתרון של בדיעבד, אלא כביטוי מובהק לאופי החוקתי של ההלכה, אופי, המעניק לגיטימציה גמורה לפקציות משפטיות.