הזדקרות – הבדלי גרסאות

 

ההזדקרות עצמה חלה עקב הפרדה של שכבות הזורם (אוויר לרוב) ממשטח הכנף. הפרדה כזו מתחילה כבר בזווית התקפה נמוכות (ראה ציור), אך מרבית הזרימה עדיין נשארת צמודה לכנף. ככל שזווית ההתקפה גדלה, ההפרדות מחריפה ויותר שכבות זורם לא נעות צמוד לכנף. דבר זה מוביל לירידה ביכולת הכנף לייצר עילוי, שכן פחות אוויר זורם עליה. הגדלה נוספת בזווית ההתקפה, מעבר לערך הקריטי, מביאה לכך שהזרימה שהתנתקה מהכנף הופכת דומיננטית ואף מערבולתית. דבר זה מוביל להקטנה נוספת בעילוי ויצירת גרר.

 

==מהירות הזדקרות וגרף מקדם העילוי (<math>C_{L}</math>) ביחס לזווית ההתקפה (<math>\alpha</math>) ==

 

עם זאת, הזדקרות לרוב גורמת למטוס להגיב באופן שיוביל להקטנה מיידית של זווית ההתקפה, ולכן לא ניתן לקיים טיסה יציבה בזווית הגדולות מזווית ההזדקרות.

 

אף על פי שהגרף מציג את זווית ההתקפה, מקובל בעולם התעופה (ובפרט בקרב טייסים) להתייחס דווקא למהירות ההזדקרות, כיון שכמעט כל כלי הטיס מצויידים במד מהירות אווירית, אך רק מעטים כוללים מד המציג את זווית התקפה של הכלי. קיים קשר הדוק בין זווית ההפקה למהירות הטיסה - הקטנת מהירות הטיסה תדרוש זווית התקפה גדולה יותר, על מנת לשמור על אותה כמות עילוי.

* C_{L_max} - מקדם העילוי המקסימלי (המתקבל עבור זווית ההתפקה הקריטית) (חסר ממדים).

 

 

[[קטגוריה:אווירודינמיקה]]