|
|
|
האות '''טַ'א''' (בערבית "ظاء") היא ה[[אות]] השבע-עשרה ב[[אלפבית ערבי|אלפבית הערבי]]. לפניה באה האות [[טא]] ואחריה האות [[ع|עין]].
בערבית סטנדרטית ט'א מייצגת [[עיצורים|עיצור]] [[עיצורים מכתשיים|מכתשי]] [[עיצורים מלועלעים|מלועלע]] [[עיצורים חוככים|חוכך]] [[קוליות העיצורים|קולי]] (/[[IPA]]:/zˤ; מעיין [[ז]] משולבת עם [[ע]] מזרחית). ט'א היא אחת מחמשת ה[[עיצורים נחציים|עיצורים הנחציים]] (האחרים הם [[צאד]], [[צ'אד]], [[טא]], ו[[קאף]]), והיא הגרסא הנחצית של [[ذ]]. הגייה נוספת של ט'א שנחשבת תקינה בערבית סטנדרטית היא הגייה [[עיצורים שיניים|שינית]] (/[[IPA]]:/ðˤ; מעיין th במילה האנגלית then, משולבת עם [[ע]] מזרחית), אז ט'א היא הגרסא הנחצית של [[ز]]. ישנן שלוש דרכים לתעתק לעברית את ט'א: כ-"ד'" או כ-"ז" על פי השמיעה, או כ-"ט'" כדי לשמר את הכתב הערבי.
ט'א היא האות הערבית הנדירה ביותר. מבין 2,967 ה[[שורש (שפות שמיות)|שורשים]] המשולשים שמנה [[הנס והר]], רק 42 (1.4%) מכילים ט'א.
|
