שיטת מטעני דמות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Adiel lo (שיחה | תרומות)
מ ←‏מטען נקודתי לצד מישור מוליך מוארק: תקלדה, קישורים פנימיים
ירון (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''שיטת מטעני דמות''' היא שיטה בסיסית לפתרון בעיות [[אלקטרוסטטיקה|אלקטרוסטטיות]]. מקור שם השיטה הוא בהחלפה של אלמנטים מסוימים בתצורה המקומית באלמנטים "דמיוניים", שמקיימים את תנאי השפה במקום האלמנטים המוחלפים. השיטה מבוססת על משפט היחידות וקשורה אליו בקשר עמוק. היא משמשת לרוב בפתרון בעיות שכוללות מטענים ו[[מוליך|מוליכים]] מושלמים. הכללה לשיטה זוהשיטה (שיטת הדמויות) עשויה לסייע גם בפתרון בעיות [[מגנטוסטטיקה|מגנטוסטטיות]] (מגנט לצד משטח [[מוליך-על]], למשל) או [[הידרודינמיקה|הידרודינמיות]] ([[מערבולת]] ליד קיר).
 
== משפט היחידות ויסודות השיטה ==
שורה 6:
משפט יחידות דומה (עד כדי קבוע אדיטיבי) קיים גם עבור [[משוואת פואסון]]. שני משפטי היחידות קובעים כי פתרון בעיה אלקטרוסטטית הוא יחיד. שיטת מטעני הדמות מנצלת ידע זה. נניח ונרצה למצוא את ה[[פוטנציאל חשמלי|פוטנציאל]] (או השדה) באיזור מסוים בהינתן תצורת מטענים ותנאי שפה מסוימים. נוכל להוסיף מטענים מחוץ לאיזור בו אנו מתעניינים (כך איננו משנים את תצורת המטענים בו). אם המטענים שהוספנו מקיימים את תנאי השפה יחד עם המטענים הראשוניים, אזי הפתרון המוגדר על-ידי תצורת המטענים החדשה הוא הוא הפתרון באיזור בו התעניינו. הפתרון באיזור בו הוספנו מטענים לא יכול להימצא בדרך זו, כיוון שתצורת המטענים בו השתנתה (ולכן התצורה המקורית איננה מקיימת את אותן המשוואות).
 
המטענים החדשים המתווספים על מנת לקיים את תנאי השפה, ושאינם קיימים בבעיה המקורית, נקראים "מטעני דמות" (בשלבאנלוגיה הדמיוןלדמות ביניהםשל למטעניםעצם המקורייםהניצב מול מראה), ומכאן שם השיטה. פעולת הקביעה של מטעני הדמות ומיקומם נקראת שיקוף.
 
== מקרים בסיסיים ==