יבשת-על – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 2:
ב[[גאולוגיה]], '''יבשת-על''' היא מסה יבשתית המכילה שתי [[יבשת|יבשות]] או יותר, המתחברות כתוצאה מתנועתם של [[לוחות טקטוניים]] זה לקראת זה.
 
[[אלפרד וגנר]] היה הראשון שהניח את קיומן של יבשות-על במסגרת [[נדידת היבשות]] – תאוריה שפיתח על-מנת להסביר את הופעתם של [[מאובן|מאובנים]] זהים ב[[שכבה (גאולוגיה)|שכבות גאולוגיות]] המופרדות כיום על-ידי [[אוקיינוס|אוקיינוסים]]. בשנת 1915 התפרסם ספרו "מקור היבשות והאוקיינוסים", בו כלל וגנר את רעיון קיומה של יבשת-על גדולה המכילה את כל היבשות המוכרות, ובמהדורות מאוחרות יותר אף העניק לה שם: [[פנגיאה]]. תאוריה זו של וגנר התחלפה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בזו של [[טקטוניקת הלוחות]], לפיה מקור התנועה של הלוחות הטקטוניים הוא מהתפשטות קרקעית האוקיינוסים.
 
במונח "יבשת-על" מכנים לא רק מסה המכילה את כל השטח היבשתי של [[קרום כדור הארץ]] אלא כל מסה יבשתית המכילה יותר מאשר יבשת אחת.
 
==מחזור היבשות וטקטוניקת הלוחות==
[[תמונה:Pangea animation 03.gif|שמאל|ממוזער|250px|הדמיה של חלוקת יבשת העל [[פנגיאה]]]]
תאוריה זו של וגנר התחלפה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בזו של "מחזור היבשות" (הנקרא גם "מחזור וילסון") שנהגה על-ידי ה[[גאולוג]] והגאופיזיקאי ג'והן טוזו וילסון (John Tuzo Wilson). וילסון היטיב לתאר את תנועתן של יבשות ואת היווצרותם וסגירתם של אוקיינוסים, אולם לא סיפק את המנגנון הגורם לכך. תאוריית [[טקטוניקת הלוחות]] – יורשתו של מחזור וילסון – החלה להתפתח בשנות ה-80 של המאה ה-20, וסיפקה הסבר אפשרי: תנועת הלוחות מתחילה באוקיינוסים ונובעת מ[[התפשטות קרקעית הים]] בהם. תהליך זה מתחיל ב[[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז אוקייניים]] שמהם נפלטת [[מאגמה]]. המאגמה בונה קרום [[בזלת|בזלתי]], הדוחק את הקרום הקיים לצדדים. הלוחות משני צדי האוקיינוס מתרחקים זה מזה, וברווח הנוצר חודרת מאגמה חדשה. התקרבות לוחות זה כלפי זה נובעת מ[[לוחות טקטוניים#גבולות סגירה|סגירה]] של המרחק ביניהם, היוצרת [[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]] בהם לוח אחד חודר מתחת ללוח אחר, או ששני לוחות מתנגשים זה בזה ויוצרים [[רכס הרים|רכסי הרים]] בתהליך של [[אורוגנזה]].
 
 
==יבשות-על==
 
 
==ראו גם==