חיל רגלים ממוכן – הבדלי גרסאות

'''חיל רגלים ממוכן''' (חי"ר ממוכן, חירמ"כ) הוא סוג של [[יחידה (צבא)|יחידת]] [[חיל רגלים]] (חי"ר), המצויידתהמצוידת ב[[רכב]] מסוג כלשהו ([[נגמ"ש]]ים או [[נגמ"ש לחימה|נגמ"שי לחימה]]) לצורך תנועה אל שדה-הקרב ולצורך ה[[מלחמה|לחימה]] עצמה.

כיום, למעשה, לא קיימות יחידות חיל רגלים שאינן מצויידותמצוידות בכלי רכב כלשהם, ולכן כל יחידת חי"ר היא חי"ר ממוכן בפועל. עם זאת, המונח "חי"ר ממוכן" משמש רק כשהחי"ר נלחם כשהוא רכוב, ובכל מקרה אחר (לדוגמה, כניסת כוחות חי"ר רגלית ל[[דרום לבנון]] במהלך [[מלחמת לבנון השנייה]] או ל[[רצועת עזה]] במהלך מבצע [[עופרת יצוקה]]) ממשיכים להשתמש במונח "חי"ר".

קיים הבדל בין "חיל רגלים ממוכן" לבין "חיל רגלים ממונע", אשר מובל לשדה-הקרב ב[[משאית|משאיות]] או "רכב רך" אחר, שאינו מספק הגנה אף לא בפני [[קליע]]ים או רסיסי [[פגז]]ים. כמו- כן, הרכב המוביל את החי"ר הממוכן הוא בדרך-כלל [[שריון|משוריין]] [[מזקו"ם|זחלי]], [[זחל"ם|זחלי-למחצה]] או בעל [[הנעה בכל הגלגלים]] (6x6 או 8x8, למשל ה[[סטרייקר]]) — בשל רמת הניידות הגבוהה הנדרשת בתנועה בשדה-הקרב עצמו (ולעתים אף בדרך אליו).

גם [[נשק]]ו של החי"ר הממוכן מותאם אליו, כיוון שבניגוד ל"חי"ר קל" (המתנייד ברגל) הוא מסוגל לשאת נשק מסייע כבד יותר (אשר לעתים אף מורכב על הרכב בו מובלים הלוחמים): [[מקלע כבד]] ומכונות ירייה אחרות, [[מרגמה|מרגמות]] כבדות ו[[תותח]]ים בקטרים קטנים לירי בכינון ישיר, [[טיל נ"ט|טילי נ"ט]] מונחים וכיו"בוכיוצא בזה.

מתחילת מלחמת העולם השנייה ([[1939]]) זכה החי"ר הממוכן של ה[[ורמאכט|וורמאכט]] הגרמני למספר רב של הצלחות מבצעיות, למרות שבאופן יחסי רק חלק קטן מהוורמאכט היה ממוכן. כיוון שהזחל"ם הגרמני (מדגם [[Sd.Kfz. 251]]) היה יקר יותר ודרש זמן רב יותר לצורך ייצורו בהשוואה למשאית, רק כרבע עד שליש מכוחות החי"ר בדיוויזיות שנקראו "ממוכנות" או "משוריינות" היה אכן ממוכן (פרט לכמה כוחות מובחרים — שם היחס היה גבוה יותר). כמו- כן, חי"ר ממוכן היווה גם את רוב יחידות ה[[סיור]] של הוורמאכט, לעומת כוחות [[בעלות הברית]] שהשתמשו בעיקר בכלי רכב משוריינים או [[טנק קל|טנקים קלים]] לצורכי סיור. במהלך המלחמה הגבירו הגרמנים את שילוב יחידות הטנקים והחי"ר ויצרו [[צוות קרב משולב|צוותי-קרב משולבים]] דיוויזיוניים, בהם לטנקים מוענקת הגנה [[נגד טנקים]] ניידת, ולחי"ר מוענק סיוע-אש קרוב.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, בשנים הראשונות של [[המלחמה הקרה]], המשיכו צבאות [[נאט"ו]] והצבא האדום בפיתוח הציוד והדוקטירנה הנדרשים ל[[לוחמה ממוכנת]] (כשהתרחיש הסביר ביותר היה התנגשות ביניהם בזירת [[מרכז אירופה]]). פרט לעוצבות המוטסות, הצבא האדום מיכן את כל עוצבות החי"ר שלו — בתחילה ע"יעל ידי ציודם בנגמ"שים גלגליים שחסרו הגנה עילית ולכן הפכו את החי"ר לפגיע יחסית בפני הפגזות [[ארטילריה]]. אף על פי כן, הצבא הסובייטי השיג בכך גמישות [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית]] רבה בשל הגבולות הארוכים בין ברית המועצות ומדינות [[ברית ורשה]] וכן האופי של שטחי-הלחימה הצפויים שלו, שהיו מישוריים ופתוחים.

[[קובץ:M113.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נגמ"ש M-113 אמריקני בשירות צבא דרום ויטנאםוייטנאם]]

ב[[מלחמת ויטנאםוייטנאם]] הוסף, בדרך כלל, לנגמ"ש ה-M-113 שריון נוסף. נוספו גם בעמדות ירי, כך שהפך למעשה ל[[נגמ"ש לחימה]]. כתוצאה מתוצאות הקרבות בראשית המלחמה, בהם התברר כי רגלים רכובים על-גבי נגמ"שים היו אפקטיביים בהרבה יותר מאשר כשלחמו רגלית, הודגשה לחימת החי"ר הרכובה בדוקטרינה האמריקאית. בסופו של דבר פרסה ארצות הברית חטיבה ממוכנת אחת ו-10 גדודים ממוכנים בוויטנאםבווייטנאם.

[[נגמ"ש לחימה|נגמ"ש הלחימה]] (Infantry Fighting Vehicle — IFV) הראשון, כלומר הרק"ם הראשון שתוכנן מראש במטרה להיות כלי משוריין המצויידהמצויד כך שחי"ר יוכל להילחם כשהוא רכוב עליו, הוא ה-[[BMP-1]] הסובייטי, שהקדים פיתוחים דומים בעולם, כמו ה[[נגמ"ש מארדר|מארדר]] ה[[מערב גרמניה|מערב-גרמני]] וה[[בראדלי]] האמריקאי. בניגוד לנגמ"שים שכל ייעודם היה להוביל לוחמי חי"ר ממקום למקום כשהם מספקים להם מידה מסוימת של הגנה, נגמ"ש הלחימה מאפשר להם גם כוח-אש משמעותי (נוסף ל[[נשק קל|נשק הקל]] שהם נושאים) לצורך סיוע בהתקפה ובהגנה. נגמ"שי לחימה רבים אף מצויידיםמצוידים בעמדות-ירי נשלטות-מרחוק, המאפשרות ללוחמים להפעיל אותן מתוך הכלי מבלי להיחשף לירי האויב.

כיום, כמעט כל יחידות החי"ר של [[המדינות המפותחות]] מצוידות בסוג כלשהו של תובלה ממונעת, כאשר יחידות חי"ר המצויידותהמצוידות בנגמ"שי לחימה משוריינים וזחליליים כדוגמת ה-BMP-1 מכונות "כבדות" או "משוריינות", בהשוואה ליחידות המצויידותהמצוידות ברכב ששריונו קל יותר או שהנעתו אופנית, המכונות "קלות" או "ממוכנות". מוסכמת הזיהוי הזו הפכה לנפוצה בקרב צבאות אירופאיים כדוגמת הצבא הבריטי והצבא הצרפתי.

נגמ"שים ונגמ"שי לחימה רבים המפותחים כיום מיועדים לכוחות פריסה מהירה ולכן אפשר להובילם בדרך אוויר באמצעות מטוסי-תובלה. לכן נעשה מאמץ להפחית במשקלם בדרכים שונות, למשל על- ידי הצטיידות בנגמ"שים אופניים כתחליף לציי הנגמ"שים הזחליליים המתיישנים (לדוגמה צבא ארצות הברית המצטייד בנגמ"ש ה[[סטרייקר]] ואף מקים "חטיבות סטרייקר"), או ציודם ב[[הנעה חשמלית]]. עם זאת, ברור שאיומים על כוחות חי"ר כמו אלה שצבאות מערביים נתקלו בהם ב[[מלחמת עיראק]], [[מלחמת לבנון השנייה]] ועימותים אחרים לא מאפשרים את תנועתו של חי"ר ללא רמת מיגון גבוהה. הפתרון לכך הוא תוספת שריון קבוע או מודולרי (שיכול להיות מורכב על הכלי בשטח — ועל- ידי כך משיג לכוח הנפרס שרידות לצד גמישות אסטרטגית), או פיתוח [[רכב קרבי משוריין#מיגון אקטיבי|מערכות הגנה אקטיביות]].

את המגמה הזו מוביל [[צה"ל]]: [[נגמ"שים כבדים בצה"ל|נגמ"ש כבד]] (בראשי תיבות: נגמ"כ), המיוצר מ[[תובה|תובות]] מוסבות של טנק, הוא למעשה נגמ"ש ממוגן-היטב המיועד להעניק הגנה מרבית ככל הניתן לצוותי חי"ר הלוחם מתוכו. עקב הצורך במיגון כבד יותר מזה שמספק נגמ"ש ה-M-113 (המשמש את צה"ל מתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] — בערך מתקופת [[מלחמת יום הכיפורים]]), ובעיקר במהלך הפעילות ב[[רצועת הבטחוןהביטחון]] ב[[דרום לבנון]], פותחו בישראל נגמ"שים מתובת טנק [[צנטוריון]]. הטנק ידוע בכינויו הצה"לי "שוט", ולכן הנגמ"ש כונה "[[נגמשו"ט]]" ("נגמ"ש שוט"), וגרסאותיו המשודרגות נקראו "[[נגמחו"ן]]" ("נגמ"ש ממוגן גחון") ו"[[נקפדון]]" (נוסף לגרסאות ייעודיות — "[[פומ"ה]]" המשמשת את [[חיל ההנדסה הישראלי]] ו"[[נגמפו"פ]]" המשמש את [[חיל מודיעין השדה]]). נגמ"ש כבד אחר שהוסב בצה"ל מתובת טנקי [[T-55]] שנלקחו שלל (המכונים בצה"ל "[[טירן (טנק)|טירן]]") הוא ה[[אכזרית]]. הנגמ"שים הכבדים של צה"ל נחלו הצלחה רבה ושיריונם הכבד נחשב לאפקטיבי ביותר כנגד [[רקטה נגד טנקים|רקטות נגד טנקים]] דוגמת ה-[[RPG-7]].

הבעיה באמצעים מוסבים כאלה היא שאינם [[נגמ"ש לחימה|נגמ"שי לחימה]] יעודייםייעודיים, ולכן בדרך-כלל מסוגלים להוביל מספר קטן של לוחמים יחסית לכלי רכב שתוכננו לכך מראש. כמו- כן, קיים קושי [[לוגיסטיקה|לוגיסטי]] באחזקתם של כלי רכב אלו, בשל מחסור בחלפים. לכן, פותח נגמ"ש ה[[נגמ"ש מרכבה|נמ"ר]] ("נגמ"ש מרכבה"), בתחילה מתובות טנק [[מרכבה סימן 1]] מוסבות ומאוחר יותר תוכנן ויוצר מחדש על-בסיס תובות [[מרכבה סימן 4]]. במקור פותח הנמ"ר בתצורת [[טנק חילוץ]] על-מנת להוביל את ה[[חוליה טכנית|חוליות הטכניות]], אולם בהמשך פותחה גרסה לנשיאת חי"ר (12 לוחמים, עם עמדת [[קטלנית (נשק)|קטלנית]] החמושה ב[[M2 בראונינג|מק"כ 0.5]]) ואף גרסה להובלת פצועים ("נמ"רבולנס").

* [[ג'ון פרדריק צ'רלסארלס פולר]], '''לוחמת שריון''', הוצאת מערכות