הטבח בפריז (1961) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: ar:مجزرة باريس عام 1961 |
|||
שורה 40:
"במהלך הלילה התחולל טבח בחצר מטה המשטרה, בו נהרגו עשרות אנשים. בפלה-דה-ספורט ובפלה דז-אקספוזיסיון, עצירים אלג'ירים, שרבים מהם כבר היו פצועים, נעשו לקורבנות שיטתיים של "ועדת קבלת הפנים". במקומות אלו התרחשה אלימות ניכרת ואסירים עונו. גברים גססו שם עד סוף השבוע. [...] הפשיטות, האלימות וההטבעות נמשכו בימים הבאים. במשך מספר שבועות, גופות לא מזוהות התגלו לאורך גדול הנהר. תוצאות הטבח מסתכמות בלפחות מאתיים הרוגים" (J-L Einaudi, op.cit., p.82-82).
בשנת 1961, מטה המשטרה דיווח רק על "שני אנשים שנורו למוות" ( "17 octobre 1961 : la longue liste de", L'Humanité, 23 October 1997.( בעקבות עדותו של ההיסטוריון ז'אן-לוק אנודי במשפטו של פאפון, השר ואיש השמאל ז'אן-פייר שונמן (Jean-Pierre Chevènement) הורה על פתיחת חלקים מהארכיב המשטרתי. בספירה שנעשתה בחלקי ארכיב אלו נמצאו הוכחות לשלושים ושניים מתים. אנודי פרסם אז כתבה בעיתון
ההיסטוריון ז'אן-פול ברונה (Jean-Paul Brunet) מצא עדויות מספקות להריגתם של למעלה מ-31 אלג'ירים, וטען שמספר של למעלה מחמישים קורבנות בהחלט מתקבל על הדעת (Jean-Paul Brunet, Police Contre FLN: Le drame d'octobre 1961, Paris: Flammarion, 1999). ואולם, מסקנה זו לא התיישבה עם זו של דויד אסולן (David Assouline), לו ניתנה גישה מוגבלת למסמכים משטרתיים (שהיו אמורים להישאר חסויים עד שנת 2012) על ידי שרת התרבות קתרין טרוטמן. גם עם הגישה המוגבלת בלבד, מצא אסולן רשימה של 70 אסירים שנהרגו, והמסמכים אישרו את טענותיו של אנודי שהשופטים שטיפלו באירועים אלו, על-פי תביעת בני משפחות הקורבנות, זיכו באופן סיסטמאתי את השוטרים. על-פי העיתון לה-מונד, שציטט את מנהל הארכיבים של פריז במאמר ב-1997, הרשימה התרחבה לתשעים הרוגים (17 octobre 1961 : la longue liste de morts des archives de Paris", L'Humanité, 23 October 1997).
|