|
|תמונה =
|כותרת תמונה = כניסת הקומוניסטים ל[[בייג'ינג]], יוני [[1949]]
|תאריך = [[אפריל]] [[1927]] - [[מאי]] [[1950]]
|מקום = [[סין]]
|תוצאה = הקמת "[[הרפובליקה העממית של סין]]"
}}
'''מלחמת האזרחים הסינית''' היא [[מלחמת אזרחים]] שהתרחשה ב[[סין]] בין [[קוומינטנג|המפלגה הלאומית הסינית]] (קוומינטנג) ל[[המפלגה הקומוניסטית של סין|מפלגה הקומוניסטית הסינית]] (CPC), בשנים [[1927]] עד [[1950]]. המלחמה הסתיימה בנצחוןבניצחון ה[[קומוניסט]]ים שהשתלטו על שטחי [[סין]], והקימו את [[הרפובליקה העממית של סין]]. הלאומנים נאלצו לברוח והקימו את [[הרפובליקה הסינית]] ב[[טאיוואן]].
==רקע==
ב-[[1911]] הופלה [[שושלת צ'ינג]] מהשלטון וכך בא על קצו השלטון הקיסרי. המדינהבמדינה עתהשלטו נשלטה על ידיכעת אילי מלחמה סינים, ששלטו בעיקר בצפון המדינה.
הקוומינטנג, בראשות [[סון יאט סן]], ניסה להילחם באילי מלחמה אלו ולאחד את סין. הוא פנה למדינות המערביות לסיוע במאבקו אך פניו הושבו ריקם. ב-[[1921]] [[ברית המועצות]] פנה סן ל[[ברית המועצות]] לסיוע במאבקו. הסובייטים הסכימו וניסו על ידי עזרתם גם לחזק את [[המפלגה הקומוניסטית הסינית]]. ב-[[1923]] הצהירו ב[[שנחאי]] סן ונציגים סובייטים על התחייבות לאיחוד סין והצהרה זו כללה גם שיתוף פעולה בין הקוומינטנג, ה[[קומינטרן]] והמפלגה הקומוניסטית הסינית. הסיוע הסובייטי התבטא בציוד, נשק, הכשרה וארגון.
הסיוע הסובייטי התבטא בציוד, נשק, הכשרה וארגון.
ב-[[1925]] מת סן ובמקומו התמנה [[צ'יאנג קאי שק]] למנהיג הקוומינטנג. ב-[[1926]] הקוומינטנג התפלג הקוומינטנג לפלגים ימניים ושמאלניים ואחרי סיכול נסיוןניסיון חטיפה של קאי שק ב[[מרץ]] הוא הטיל מגבלות על חברות הקומוניסטים הסינים במפלגתו. המפלגה הקומוניסטית הסינית הקטנה החלה לגדול.
==מלחמת האזרחים==
===בשנות ה-20 וה-30===
[[ Fileקובץ:Communist purge.jpg|ממוזער|280px|חיילי הלאומנים מובילים אסירים]] ▼בשנות ה-20 הקומוניסטים ירדו הקומוניסטים למחתרת או לאזורי הכפר שם החלו במרידות חמושות כנגד הקוומינטנג. מרידות אלו החלו ב[[התקוממות נאנצ'אנג]] ב-[[1 באוגוסט]] [[1927]]. הקומוניסטים השתמשו באיכרים המקומיים ללחימה והשתלטו על מספר אזורים בדרום המדינה.
▲[[File:Communist purge.jpg|ממוזער|280px|חיילי הלאומנים מובילים אסירים]]
קאי שק לא ויתר והמשיך לרדוף אותם בחמישה מסעות כיתור. המסע הראשון והשני נחלו כישלון והשלישי בוטל בשל [[הפלישה היפנית למנצ'וריה]]. הרביעי נחל הצלחות ראשוניות אך צבאותיו של קאי שק ספגו אבדות כאשר ניסו לחדור ללב "הרפובליקה הסובייטית הסינית" של [[מאו דזה דונג]]. בכל מסעות המלחמה האלו טורי הלאומנים חדרו במהירות ובעוצמה על שטחי הקומוניסטים אבל נבלעו בשטחי הכפר העצומים ולא הצליחו לשמור על דריסת רגלם באזור.
במסע החמישי ב[[אוקטובר]]באוקטובר [[1934]] נלחמו קאי שק ואנשיו, שכללו 700,000 איש נלחמו, נגד 150,000 איש בלבד. הפעם הלאומנים לא חדרו הלאומנים במהירות לעבר שטחי האויב אלא הקימו מצודות בסבלנות כדי לנתק את מקורות האספקה של הקומוניסטים. הקומוניסטים נסוגו צפונה והחלו ב[[המצעד הארוך|מסע ארוך]], בו נלחמו באימתני הטבע ובלאומנים ובבעלי בריתם, לעבר מקום מבטחים בצפון ב[[שאאנשי]]. ב[[יוני]]ביוני [[1935]] הסתיים המסע כשלקומוניסטים נותרו רק כ8כ-8,000 אנשים. המסע העלה את הפופולריות של הקומוניסטים וגם את של המנהיג העולה [[מאו דזה -דונג]], לימים מנהיג סין.
רדיפת הקומוניסטים המשיכה עד לשנת [[1937]], אז אירעה הפלישה היפנית לסין.
===הפלישה היפנית===
במהלך [[מלחמת סין-יפן השנייה]] ראה קאי שק ראה בקומוניסטים איום גדול יותר מן היפנים הפולשים וסירב לשתף עמם פעולה. הגנרלים הבכירים של הקוומינטנג חטפו את קאי שק ב-[[12 בדצמבר]] [[1936]] וכפו עליו לשתף פעולה עם הקומוניסטים כדי להלחםלהילחם ביפנים. קאי שק נאלץ להסכים ושתי המפלגות הפסיקו את המלחמה ביניהם כדי להלחםלהילחם באויב המשותף. עם זאת התאום בין שתי הצבאות היה מינימלי, כאשר הלאומנים נושאים בעיקר הנטל בקרבות והקומוניסטים משתמשים רק ב[[לוחמת גרילה]] מעטה כנגד היפנים. באופן כללי ניתן להגיד שהמלחמה והתפתחויותיה סייעו יותר לקומוניסטים כיוון שהלאומנים ספגו אבידות רבות מול היפנים והם נחלשו.
משא המשא-ומתן בין הלאומנים והקומוניסטים לשלום המשיךנמשך גם לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[1945]] כאשר שני הצדדים מבינים את חשיבות שיקום המדינה.
===1946 - 1949===
[[תמונה:China, Mao (2).jpg|שמאל|ממוזער|200px|מאו מכריז על יסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949]]
ב-[[26 ביוני]] [[1946]] הסתיימו הטובים היחסים הטובים בין הלאומנים והוקמוניסטיםוהקומוניסטים והמלחמה ביניהם התפרצה במלוא עוזה. [[ארצות הברית]] סייעה ללאומנים להלחםלהילחם כנגד הקומוניסטיםבקומוניסטים; הם הטיסו חיילים לאומנים לצפון מזרח סין, שנשלט ברובו על ידי הקומוניסטים ושלחו 50,000 חיילים אמריקניםאמריקאים לשמור על עמדות מפתח במדינה. לעומת האמריקניםהאמריקאים, לא ידוע ש[[ברית המועצות]] סייעה לקומוניסטים בדרך כלשהי. לכן נאלצו הקומוניסטים להסתפק בציוד שהותיר אחריו הצבא היפני הכובש ובציוד שנשבה מידי הלאומנים.
הלאומנים החזיקו ב[[מרץ]]במרץ [[1947]] החזיקו הלאומנים בבירה הקומוניסטית [[ינאן]] אך לרוע מזלם המשבר הכלכלי שפקד את סין בשנים [[1946]] - [[1949]] פגע קשות בכוחותיו של קאי שק. מלבד זאת האיכרים ורוב העם הפנו ללאומנים עורף בשל תמיכתם באנשי צבא שלחמו עבור היפנים. כך למרות היתרון המספרי, הטכנולוגי והכלכלי של הלאומנים הם סבלו משחיתות ומחסור בתמיכה מצד רוב העם. קאי שק הורה לכוחותיו להפקיר את אזורי הכפר לידי הקומוניסטים ולהתרכז בערים הגדולות שם נמצא הכוח הכלכלי והאנושי של סין. כוח הקומוניסטים גדל ובסופו של דבר הצליחו לאחר קיפאון לכבוש את צפון מזרח סין ולשבות כמות גדולה של ציוד כגון [[טנק|טנקים]]. ב-[[21 באפריל]] [[1949]] חצו כוחות הקומוניסטים את ה[[יאנגצה]] תוך כדי כיבוש ננג'ינג בירת הלאומנים. עד סוף 1949 דחקו הקומוניסטים את הלאומנים לדרום המדינה.
ב-[[1 באוקטובר]] [[1949]] הכריז בבייג'ינג [[מאו דזה -דונג]] בבייג'ינג על הקמת [[הרפובליקה העממית של סין]]. קאי שק יחד עם 2 מיליון נאמניו נסו מסין היבשתית אל האי [[טיוואןטייוואן]], שם יסדוייסדו את [[הרפובליקה הסינית]]. ב-[[10 בדצמבר]] [[1949]] נפלה [[צ'נגדו]], העיר האחרונה של הלאומנים בסין היבשתית, לידי הקומוניסטים. באותו החודש הכריז קאי שק על [[טייפה]] כבירת סין באופן זמני.
{{המלחמה הקרה}}
| 