עשוראא – הבדלי גרסאות

הטקס המרכזי ששימש לשחזור מאורעות כרבלא הוא ה"תעזיה" (<big>تعزية</big>), אשר במסגרתושבמסגרתו מומחזים האירועים באמצעות ייצוגים [[תיאטרון|תאטרליים]]. במשך השנים מופעי התעזיה ציינו את סבלם של חוסיין ואנשיו ולא התמקדו בהתנהגותו האופוזיציונית או החתרנית. טקסי הזיכרון שידרו עצב, ולקח פוליטי פאסיביפסיבי של מניעה מהתנגדות לשלטון. נוסע [[איטליה|איטלקי]] שביקר באיראן של [[המאה ה-17]] אף תיעד קריאות שבח ל[[שאה]] במהלך הטקסים. כך קרה שהאתוס סביב כרבלא היה אחד הגורמים העיקריים לפסיביות הפוליטית השיעית. החל מ[[שנות ה-60]] של [[המאה ה-20]], במקביל לרפורמות החילון של השאה באיראן, חל שינוי נרטיבי במסגרתו הגישה הפסיבית הוחלפה בגישה אקטיביסטית-מרדנית. קריאה מרדנית שכזו של טקסי העשוראא התרחשה באירועים קדומים יותר (למשל, כשכיתרו הכוחות המלוכניים את העיר [[תבריז]] ב-1909), אולם היו אלה יותר אירועים נקודתיים, שלא סחפו את ההמונים מעבר לגבולות הרטוריים והפרפורמטיביים של האתוס סביב אירועי כרבלא. טקסי העשוראא' סייעו למאבק ה[[אסלאמיזם|אסלמיסטי]] באיראן, והיוושמשו נשק בידי [[רוחאללה ח'ומייני|ח'ומייני]] בקרב על [[המהפכה האיראנית|המהפכה של 1979]]. לאחר המהפכה היו לטקסי העשוראא' תפקיד מרכזי בטיפוח תרבות ההקרבה העצמית ([[אסתשהאד]]), לה היה זקוק ח'ומייני בתקופת [[מלחמת איראן-עיראק]] (ראה להרחבה בנושא זה ראו [[רוחאללה ח'ומייני#האידאולוגיה הפוליטית ומורשתו של ח'ומייני|כאן]]).