הבדלים בין גרסאות בדף "ז'אן-לואי אבנעזר רנייה"

אין תקציר עריכה
מ (ז'אן-לואי אבנעזר רינייה הועבר לז'אן לואי אבנעזר רנייה: לפי אלדד זה השם הנכון)
[[תמונה:Reynier.jpg|ממוזער|שמאל|ז'אן-לואי אבנעזר רינייהרנייה]]
הרוזן '''ז'אן-לואי אבנעזר רינייהרנייה''' ([[14 בינואר]] [[1771]] - [[27 בפברואר]] [[1814]]) גנרל [[שווייץ|שווייצרי]] בצבא [[נפוליאון]].
 
רינייהרנייה נולד ב[[לוזאן]] ב[[שווייץ]]. בצעירותו התלהב מרעיונות [[המהפכה הצרפתית]] והתנדב לצבא הצרפתי בשנת [[1792]]. הוא שירת בתקופת [[מלחמות צרפת המהפכנית|המלחמות המהפכניות]] וזכה להכרה בכשרונותיו הצבאיים.
 
בשנת [[1798]] הצטרף אל [[נפוליאון בונפרטה]] ב[[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסעו במצרים ובארץ ישראל]]. השתתף בקרב הפירמידות, ולאחר מכן הצטרף לנפוליאון בדרכו לארץ ישראל. הדיוויזיה עליה פיקד יצאה ב-[[6 בפברואר]] [[1799]] ככוח חלוץ ל[[סיני]] וקיבלה את המשימה לכבוש את [[אל עריש]] על מנת לאפשר לשאר הכוחות מנוחה והתרעננות במהלך חציית המדבר. כשל מודיעיני גרם לכך שרינייהשרנייה לא ידע כי העיר מבוצרת ומוחזקת בידי 1,500 חיילים. רינייהרנייה צר על מצודת אל עריש במשך אחד עשר יום, בפברואר [[1799]], ורק לאחר ששאר הכוחות הגיעו, נפלה העיר.
 
לאחר מכן השתתף רינייהרנייה במבצעי נפוליאון במסע בארץ ישראל, לרבות השתתפות במצור הכושל על [[עכו]].
 
עם שובו של נפוליאון ל[[צרפת]] באוקטובר [[1799]] שב רינייהרנייה עמו. רינייהרנייה נשלח אל [[איטליה]] ועסק שם בפעולות של דיכוי ההתנגדות העממית לשלטון הצרפתי. ב-[[4 ביולי]] [[1806]] עמד רינייהרנייה בראש כוח בן 6,000 חיילים אשר התעמת עם המפקד הבריטי ג'ון סטיוארט, בעיר מאידה באיטליה. מערכת מאידה, בה נחל רינייהרנייה תבוסה, הייתה הפעם הראשונה במלחמות הנפוליאוניות בה עמד כוח [[אנגליה|אנגלי]] כנגד כוח צרפתי, ויכל לו, אך מבחינה אסטרטגית הייתה תבוסה זו חסרת משמעות. רינייהרנייה המשיך לפעול באיטליה, ב[[ממלכת נאפולי]] שניתנה לאחיו של נפוליאון, [[ז'וזף בונפרטה]].
 
ב[[1810]] נשלח רינייהרנייה ל[[ספרד]], ושירת שם במערכה הרת האסון של הגנרל [[אנדרה מאסנה]] כנגד [[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון]]. רינייהרנייה היה אחד ממפקדי הדיוויזיות של מאסנה בתבוסה בהר בוסקה ב[[פורטוגל]] ב-[[27 באוקטובר]] [[1810]]. לימים, ייחס נפוליאון את כשלונו ל"הקזת הדם האין סופית בחצי האי האיברי", ואילו מאסנה, מצידו, הטיל את האחריות לכישלון על יחסיו הגרועים עם הכפופים לו - רינייהרנייה, ז'ונו וניי.
 
רינייהרנייה קיבל תואר "רוזן של הקיסרות" בשנת [[1811]], ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על הכוחות של מלכות סקסוניה, ו"ייעוץ" לכוחות ה[[אוסטריה|אוסטרים]] שצורפו ל"גרנד ארמה" בפלישה הרת האסון לרוסיה. צבאו של רינייהרנייה היה באגף הימני של הכוחות, ולא השתתף במסע האומלל ל[[מוסקבה]]. הצבא הגיע עד לאזור [[ווהלין]] (כיום באוקראינה), ומשם נסוג תוך אבידות קשות דרך [[פולין]] עד לעיר [[דרזדן]]. שרידי הכוח השתתפו ב[[קרב האומות]] ב[[לייפציג]] ב-[[19 באוקטובר]] [[1813]], ובמהלך התבוסה, שהייתה התבוסה האיומה ביותר שספג נפוליאון אי פעם, נתפס רינייהרנייה בידי האויב ונפל בשבי.
 
רינייהרנייה מת ב[[פריז]] בשנת [[1814]], ונטמן בפנתיאון, בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.
 
{{מיון רגיל:רינייהרנייה, ז'אן-לואי אבנעזר}}
 
 
 
{{מיון רגיל:רינייה, ז'אן-לואי אבנעזר}}
[[קטגוריה:אישים במלחמות הנפוליאוניות]]
[[קטגוריה:אנשי צבא שווייצרים]]
[[קטגוריה:מסע נפוליאון בארץ ישראל]]
 
 
 
49,522

עריכות