אמנות ביזנטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: סצנה;
שורה 5:
היסטוריונים שונים בתחום [[תולדות האמנות]] תיארו את האמנות הביזנטית, מתוך השוואה לאמנות היוונית והרומית, כדרדור ביכולות האמנותיות של בני התקופה, אולם חוקרים אחרים מצאו בסגנון יכולת חדשנות אמנותית רבה. הסגנון התאפיין בסכמתיות ובשימוש ב[[סמל|סימבוליזם]] [[נצרות|נוצרי]]. הוא שואב רבות גם מן האמנות היוונית-רומית. שילוב זה יצר תיאור סימבולי ייחודי המכיל גם הקשרים ריאליסטיים (בתיאור דמויות, בתיאור ארכיטקטוני ועוד).
 
תוך שילוב מסורות קודמות, יצרה האמנות הביזנטית סכמות סימבוליות לתיאור העולם והאדם. במסגרתן נשענו סמלים נוצריים חדשים (כמו למשל תיאורי [[ישו]]) על מסורות [[פגניות]] ויהודיות קודמות. התיאור היה שטוח על פי רוב, וכלל אלמנטים ריאליסטיים, שהצטרפו לפירוש [[אלגוריה|אלגורי]] ל[[הברית החדשה|ברית החדשה]] ו[[הברית הישנה|הישנה]]. אמנות הציור התבטאה בעיקר בשימוש בטכניקת ה[[מוזאיקה]] ([[פסיפס]]) ובמסגרתה הושם דגש על תיאור בעל נפח מסוים אך עם שימוש בקווי מתאר מפרידים ([[קונטור]]). הרקע היה פעמים רבות עשוי מאבני פסיפס מוזהבות שהעניקו לסצינהלסצנה המתוארת אופי שמימי.
 
תוכנית הפסיפסים הייתה בעצמה דגם של קדושה, כאשר הסידור של כל תיאור ותיאור נבע מהיחס שלו אל הקדושה. לדוגמה, ב"[[אפסיס]]", כלומר במקום ה[[מזבח]] שב[[כנסייה]], המקום המקודש ביותר, ניתן למצוא את תיאור ישו. במקומות צדדיים יותר נמצאים לעתים תיאורים בעלי ממד חילוני מסוים. דוגמאות לדגם פסיפסים כזה נמצאות בכנסיית [[איה סופיה]] ב[[איסטנבול]] או ב[[בזיליקת סנט אפולינרה נואובו]] ב[[רוונה]] שב[[איטליה]].
שורה 18:
[[תמונה:Sant'Apollinare Nuovo 00.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"[[שלושת האמגושים]]", [[בזיליקת סנט אפולינרה נואובו]]. ברקע ענפי דקל המסמלים הן את [[גן עדן|גן העדן]] ותיאור נוף גם יחד]]
התקופה הביזנטית עיצבה במקרים רבים את דרכי הביטוי של האמנות הנוצרית. כשהיא משלבת בין מוטיבים וגישות מן האמנות הפגנית והיהודית לכדי [[סינתזה (אמנות)|סינתזה]] חדשה.
* '''מסורת 'ה[[פרה פיגורציה]]' -''' בבואם לשאוב מתוך האמונה היהודית, השתמשו האמנים הביזנטיים בדרך פרשנות ייחודית לברית הישנה. שימוש בסיפורים כדימויים באמנות, נעשה תוך הקבלה בין [[סיפורי התנ"ך]] לברית החדשה. כך לדוגמה, ייצוג ויזואלי של [[עקדת יצחק]] יהיה סימן לצופים על צליבתו של [[ישו]], ביקור המלאכים אצל [[אברהם]], המבשרים על הולדת [[יצחק]], יהווה רמז מקדים לביקור [[שלושת האמגושים]] הבאים להעריץ ולברך את ישו. סוג קריאה כזה איפשר לאמנים ליצור קשת של משמעויות אלגוריות המתבטאות הן בקריאה של כל סצינהסצנה וסצינהוסצנה בנפרד, והן בפרשנות של כל דגם העיטורים.
* '''ישו והצלב -''' מקום נרחב באמנות תופש ייצוגו של ישו. האל מופיע במספר צורות. הראשונה כ[[מונוגרמה]] המורכבת מאותיות שמו של האל. פעמים אחרות הוא מופיע כאדם בנוסחים הלקוחים מן האמנות הרומית כגון ישו המופיע כ[[פילוסוף]], ישו בדמות [[אורפאוס]], ישו כנער רועה נושא עגל, ואפילו כשה, באופן המרמז על הקרבתו כשה האלוהים. ישו מופיע כאדם צעיר, לא תמיד עם הזקן שהפך לאחד מסימני ההיכר המאוחרים שלו
* '''סמלים של גן העדן והנצח -''' ענפי דקל, מופיעים כמסמלים את [[גן עדן|גן העדן]]. דוגמה בולטת היא הפסיפסים מ[[כנסיית סן ויטלה]] ברוונה, שם מופיעים הדקלים בסצינתבסצנת שלושת האמגושים הבאים לברך את [[ישו]], וב[[אפריז]] ובו תהלוכה של קדושים נוצריים. ענפי הדקל משמשים הן כציון נוף והן כסמנים לגן העדן. מוטיב צמחי אחר הוא של [[גפן|גפנים]] מטפסות וצמחי [[אקנטוס]] מטפסים לקוחים מן האמנות הרומית. צמחי האקנטוס מופיעים במקומות הקשורים לשלטון ואילו גפנים מופיעות בתוך מבנים דתיים. הם מופיעים על [[סרקופג|סרקופגים]] ועל מבנים אחרים. ב[[המאוזוליאום של גאלא פלקידיה|מאוזוליאום של גאלא פלקידיה]], לדוגמה, מופיע [[פסיפס]] של צמחי אקנטוס מסתלסלים היוצאים מתוך מעיין. משני צדי המעיין מופיעים איילים השותים ממנו, לפי הפסוק מספר [[תהילים]] מ"ב ב': "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים".
 
*'''סימנים קוסמולוגיים - ''' סימנים [[קוסמולוגיה|קוסמולוגיים]] כגון [[הירח|ירח]] וכוכבים היוצרים משמעות רוחנית ושמימית ומאזכרים גם את תיאור הצליבה של ישו (ראו: [[הבשורה על-פי לוקס]], כג' 43 - 46). ניתן למצוא דימויים כאלו בתיאורים של צליבתו של ישו. לעתים הם מופיעים באופן עצמאי כתיאור קוסמולוגי, כמו בפסיפס הנמצא ב[[נארתקס]] ([[מבואה]]) של [[בזיליקת סן מרקו]] ב[[ונציה|וונציה]].