נוף המכרות בקורנוול ובמערב דבון – הבדלי גרסאות

ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] וב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] חלו שינויים גדולים בנוף המחוזות קורנוול (Cornwall) ודבון (Devon), בקצה הדרום מערבי של [[אנגליה]]. השינויים חלו עקב פעולות [[כרייה]] נרחבת, בעיקר בעורקים עמוקים של [[בדיל]] ו[[נחושת]]. התפתחות המכרות הביאה אחריה בנייה נרחבת: מתקנים מעל פני הקרקע, [[בית יציקה|בתי יציקה]], ערים חדשות, [[נמל|נמלים]], ותעשיות נלוות. עד תחילת [[המאה ה-19]] הופקו באיזורבאזור שני שלישים מכמות הנחושת העולמית. בסוף [[המאה ה-18]] הוחל גם בכריית [[ארסן]], ובמכרות במזרח דבון ומערב קורנוול הופקה חצי מהכמות העולמית של [[יסוד כימי]] זה.

המכרות בקורנוול ובדבון הובילו מהפכה טכנולוגית. מנועי קיטור חדשים, פרי המצאתם של [[ריצ'רד טרוויתיק]] וארתור וולף איפשרו כרייה לעומקים שלא ניתן היה להגיע אליהם לפני כן. מנועים אלה, בצד שיטת ההפעלה שלהם וכל דרך הפעלת המכרה, שהייתה חדשנית לאותה תקופה, יוצאו מקורנוול ודבון למכרות בכל רחבי העולם. "ייצוא" נוסךף היה של כוח אדם: כבר מתחילת המאה ה-19 היגרו מספרים משמעותיים של כורים מן האיזורהאזור לרחבי העולם, כדי לעסוק בכרייה במקומות שונים, תוך שימור המסורות האנגליות שלהם. קהילות רבות שנוסדו על ידי מהגרים מקורנוול ניתן למצא כיום ב[[אוסטרליה]], [[ניו זילנד]], [[דרום אפריקה]], [[מקסיקו]], [[איי הבתולה הבריטיים]], [[ספרד]], וכן בחלקים אחרים של אנגליה, [[ויילס]], [[סקוטלנד]], [[אירלנד]], [[איי התעלה]], ו[[האי מאן]].