דה-קולוניזציה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: ko:탈식민지화 |
|||
שורה 5:
==סיבות לתהליך הדה-קולוניזציה==
1. המשבר הכלכלי שיצרה [[מלחמת העולם השנייה]] במדינות אירופה, לא איפשר להן להמשיך להחזיק בקולוניות. המשך השליטה חייב הוצאות גדולות על צבא,
2. בעקבות מלחמת העולם השנייה ירדה יוקרת המעצמות. [[צרפת]] נכבשה על ידי [[גרמניה]], ו[[בריטניה]] איבדה שטחים נרחבים באסיה ל[[יפן]] ה"אסייתית". עובדה זו עודד את התנועות הלאומיות בקולוניות להלחם נגד המעצמות ובד בבד הוריד את הביטחון העצמי של המעצמות בדבר עליונותן הצבאית על ילידי הקולוניות.
3. [[מעצמת על|מעצמות העל]] החדשות- [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]], היו שניהן בעלות אידאולוגיה אנטי קולוניאלית. ברית המועצות האמינה כי הקולוניאליזם הוא צורה של ניצול כלכלי [[קפיטליזם|קפיטליסטי]], ושאפה להרחיב את השפעתה על ידי יסוד מדינות [[קומוניזם|קומוניסטיות]] באפריקה ובאסיה. לעומתה, ארצות הברית האמינה ב[[כלכלת שוק|כלכלת שוק חופשי]] ולא ב[[הלאמה]] של המסחר, התעשייה והחקלאות, וחששה שאם בריטניה וצרפת לא תיסוגנה מהקולוניות, תנועות השיחרור יעזרו בברית המועצות בשביל לקבל עצמאות, וכך ההשפעה ה[[סובייטים|סובייטית]] תתעצם.יתר על כן, התפיסה ה[[ליברלי|ליברלית]] שבה דוגלת ארה"ב, שוללת את הקולוניאליזם.
4. הקולוניות, שרוב תושביהן היו לבנות זכו למעמד סמי-עצמאי כבר בתחילת המאה ה-20. היה ברור שהקולוניות האחרות לא יסכימו עם אפליה כה בוטה וידרשו את אותן זכויות של הקולוניות הלבנות.
5. התפתחות תנועות לאומיות בקולוניות - בעבר טענו האימפריאליסטים כי אין למי למסור את הקולוניה וכי עם עזיבתם היא תדרדר לחוסר יציבות ואף לאנרכיה מוחלטת. התנועות הלאומיות שהפתחו במהלך המאה ה-20 הראו כי יש גוף אחראי שניתן למסור לו את המפתחות.
6. הקולוניות הפסיקו להיות רווחיות - תופעת ה[[גלובליזציה]] התרחבה והיה ברור כי לא ניתן עוד למנוע סחר חופשי של מוצרים. התחרות העולמית לא אפשרה להחזקת הקולוניות להמשיך ולספק רווחים למעצמה המחזיקה אותן.
7. [[פוסטקולוניאליזם]] - עלייתה של התפיסה הפוסטקולניאליסטית בדעת הקהל האירופית קבעה כי אין זה מוסרי להמשיך ולהחזיק בקולוניות והפשיע על נבחרי הציבור במעצמות.
| |||