תוכנית בילטמור – הבדלי גרסאות

'''תכנית בילטמור''', תכנית הקרויה של שמו של המלון ב[[ניו יורק]] שבו התכנסו ראשי [[ההסתדרות הציונית]] ה[[ארה"באמריקניתב|אמריקנית]] והחליטו לדרוש [[ריבונות]] [[יהדות|יהודית]] ב[[ארץ ישראל]]. בכנס שהסתיים ב-[[11 במאי]] [[1942]] התקבלה התכנית כמדיניות רשמית של התנועה הציונית. היא כללה הצעת פתרון בת שלושה סעיפים לשאלת ארץ ישראל:<BR>א. פתיחת שערי הארץ ל[[עלייה]] יהודית חופשית.<BR>ב. מסירת הפיקוח על העלייה ועל פיתוח הארץ ל[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]].<BR>ג. דרישה מפורשת להקמת [[מדינה]] יהודית ריבונית בארץ ישראל.<BR>התביעה לריבונות חייבה את חלוקת ארץ ישראל ועל כן קמו לתכנית מתנגדים מכל הזרמים [[פוליטיקה|הפוליטיים]], הן מבין אלה שהאמינו בשלמות הארץ, הן מקרב אלה שתמכו ברעיון הדו-לאומיות - היינו, ארץ ישראל כמדינה אחת לשני עמים.<BR>בוועידה השתתפו נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, ד"ר [[חיים ויצמן]], יו"ר הנהלת הסוכנות דאז, [[דוד בן גוריון]] ומנהיגי ציוני אמריקה.<BR>ב[[נובמבר]] אותה שנה אישר הוועד הפועל הציוני בישיבתו ב[[ירושלים]] ברוב גדול, את עיקרי התכנית שהפכה למצע המדיני הרשמי של התנועה הציונית.