אתינגורס – הבדלי גרסאות

ב-[[30 באוגוסט]] [[1930]] מונה ל[[ארכיבישוף]] ה[[דיוקסיה|ארכידיוקסיה]] ה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסית]] של [[צפון אמריקה]] ו[[דרום אמריקה]], והחל בתפקידו ב-[[24 בפברואר]] [[1931]]. אותה עת היתההייתה הארכידיוקסיה שסועה בין תומכי ה[[ממלכת יוון|מלוכה היוונית]] לבין תומכיו של [[אלפתריוס וניזלוס]], ותפקדה למעשה כשתי קהילות נפרדות. אתינגורס שינה את דרך פעולתה של הארכידיוקסיה, וריכז ברשותו את הסמכויות הביצועיות על חשבונם של ה[[בישוף|בישופים]], וכך הצליח להשיב את ההרמוניה לקהילתו.

ב-[[1 בנובמבר]] [[1948]] נבחר אתינגורס למשרת הפטריארך של קונסטנטינופול, והחל בתפקידו ב[[ינואר]] [[1949]]. הוא נשא בתפקיד משך 23 שנים, ופעולותיו החשובות ביותר היו בתחום שיפור היחסים בין הכנסייה האורתודוקסית ל[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]]. ב-[[5 בינואר]] [[1964]] נפגש עם ה[[אפיפיור]] [[פאולוס השישי]] ב[[ירושלים]], אירוע שלא התרחש משך 900 שנים, וכתוצאה ממפגש זה שלחה הפטריארכיה של קונסטנטינופול משקיפים ל[[ועידת הוותיקן השנייה]] ב-[[1964]] וב-[[1965]]. שתי הכנסיות ניסחו הצהרה משותפת אשר פורסמה ב-[[1965]]. מגעיו עם האפיפיור הביאו להבנות בין שני הפלגים הנוצרים, שלא היה להם תקדים מאז [[הפילוג הגדול]] ב-[[1054]]. שני אנשי הדת המשיכו ונפגשו הן ב[[איסטנבול]] והן ב[[רומא]], ושיתוף הפעולה המשיך וממשיך גם על- ידי יורשיהם.

מבית נאלץ אתינגורס להתמודד עם יחסו העוייןהעוין של המשטר הטורקי כנגד האוכלוסייה היוונית ב[[טורקיה]], אשר הגיע לשיאו ב[[פרעות איסטנבול]] בליל ה-[[6 בספטמבר]] [[1955]] וביום המחרת. הפרעות שלפי מספר מקורות אורגנו על ידי [[המפלגה הדמוקרטית (טורקיה, 1946)|המפלגה הדמוקרטית]] בראשות [[ראש ממשלת טורקיה]] [[אדנאן מנדרס]], הופנו בעיקר נגד האוכלוסייה ה[[יוון|יוונית]] ב[[איסטנבול]] ובמידה פחותה גם ב[[איזמיר]]. האירועים עלו בחייהם של לפחות 13 יוונים וארמני אחד, 32 יוונים נפצעו באורח קשה ולמעלה מ-5,000 בתים, כנסיות ובתי עסק נפגעו או נהרסו. בתוך עשר שנים הצטמצמה האוכלוסייה היוונית בעיר מ-80,000 או 100,000 ל-48,000 בלבד.