הלל הזקן – הבדלי גרסאות

הלל הזקן נחשב במסורת לצאצא של [[בית דוד]] מצד האם ומ[[שבט בנימין]] מצד האב. הוא נולד ב[[בבל]] למשפחה נכבדה, ועלה ל[[ארץ ישראל]] בגיל 40. כשהגיע ארצה היה מאוד עני מאוד, והשתכר טרפעיק (מטבע בעל ערך מועט) אחד ביום, והיהואת מחלקהכנסותיו אתהיה הכנסותיומחלק לשנייםלשתיים. חצי נתן לשומר [[בית מדרש|בית המדרש]] כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובחצי השני השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כלל ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של [[שלג]]. מיד הורידו אותו מהגג, ולמרות שהיה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" ([[יומא]] לה).

הלל היה מייסדה של שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו - 450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]], גם לאחר חורבן ירושלים.

כנשיא ה[[סנהדרין]] היה הלל מנהיג תקנות בעם. הידועה שבהן היא תקנת ה[[פרוזבול]] שנועדה לעקוף את [[שמיטת כספים|שמיטת הכספים]] הנהוגה ב[[שמיטה|שנת השמיטה]]. במשנה מסופר שהלל תקןתיקן תקנה זו כיוון ששמיטת החובות הביאה את בעלי ההון להפסיק להלוות כספים, מחשש שכספם לא יוחזר כלל ([[מסכת שביעית]] פרק י, משנה ג).

מקובל לייחס לבית הלל את הגוון המקל והרך של ההלכה, ולבית שמאי את הפן הקפדני והמחמיר, וכך עולה גם מעיון בהלכות שבהם חלקו הבתים. גם המסורות על דמויותיהם של הלל ושמאי מתאימות לאבחנה זו, והסיפורים האישיים עליהם ממחישים את אופיים. עם זאת, [[מסכת עדויות]] מונה כ-30 הלכות, שבהן בית הלל החמיר ובית שמאי הקל. דווקא.

ב[[תלמוד]] וב[[מדרשי אגדה|מדרשים]] מצוייםמופיעים סיפורים רבים לגביאודות אישיותו ואופיו של הלל, ורובם, מובאים בהשוואהתוך לבןהשוואה לבן-זוגו שמאי. כאמור, הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר, וחמור סבר.

באחד המקומות, מורה התלמוד באופן מפורש ללכת בדרכו של הלל ולא בדרכו של שמאי: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי." (תלמוד בבלי [[מסכת שבת|שבת]], ל/ב) .

דוגמה מובהקת נוספת היא מסורת הסיפורים על הגויים שבאו לפני הלל ושמאי [[גיור|להתגייר]], כל אחד מסיבותיו. כל אחד מהם קיבל משמאי תשובות זועפות ומרחיקות, ואילו הלל היה זה שקירב אותם אל היהדות, ולימד אותם לפי דרכם. לאחר זמן מה, נפגשו שלושת הגרים הללו ואמרו זה לזה: "קפדנותו של שמאי בקשהביקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה". (תלמוד בבלי [[מסכת שבת|שבת]] לא/א).

אחד הגרים הללו ביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "'''דעלךדע סנילך בני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור'''". כלומר: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו (תלמוד בבלי [[מסכת שבת|שבת]] לא/א). ה[[מהרש"א]] מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "[[ואהבת לרעך כמוך]]" ([[ויקרא]] יט, יח).

בתלמוד הבבלי עוד מסופר על כך שאדם חצוף התערב עם חברו על סכום כסף נכבד (ארבע מאות זוז) שיוכל להרגיז את הלל. בערב שבת, כאשר הלל התרחץ, הטריד אותו הלה בשאלות שווא, אך הלל הפסיק עם כל שאלה את רחצתו, התעטף במגבת ויצא לענות. כאשר ראה אותו אדם שהלל נותר שליו, התעצבן בעצמו ואמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל... שלא ירבו כמותך בישראל", שאל אותו הלל לסיבת דבריו וענה לו האיש "שבעבורך הפסדתי ארבע מאות זוז", אמר לו הלל: "מוטב שתאבד ארבע מאות ועוד ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד [יכעס]" - משמע שלאיש ציבור אסור להתרגז. (מסכת שבת דף לא/א).

במסכת אבות מובאות הדרכותיו ואימרותיו של הלל הזקן, שבהםשבהן הוא מדריך בין היתר

* לאהוב שלוםאת ולהשכינוהבריות בעולם,ולקרבן לתורה;

* לא לפרושלהיות מהציבור,זחוח דעת;

* אהרן קמינקא, [http://www.daat.ac.il/daat/history/hilel-2.htm הלל], באתר "דעת".

* י"ל קצנלסון, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hatkufa/hilel-2.htm הלל ובית מדרשו], באתר "דעת".